חירות נשים

חג החירות הוא הנותן את הטון לחודש ניסן, חודש החירות. רעיון החירות מבוטא בשלל הלכות פסח ובייחוד בהלכות ליל הסדר
(נעמה גולדברג)

חג החירות הוא הנותן את הטון לחודש ניסן, חודש החירות. רעיון החירות מבוטא בשלל הלכות פסח ובייחוד בהלכות ליל הסדר. במסכת פסחים (פרק י, משנה א) נכתב:

"ערב פסחים... אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי".

אחת ההלכות המבטאות באופן המובהק ביותר את רעיון החירות בליל הסדר היא ההסבה. כך מפרש הרמב"ם: "וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך המלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות", וכך גם מובהר בירושלמי (מסכת פסחים דף פ"י, ה"א): "אמר רבי לוי – ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין, להודיע שיצאו מעבדות לחירות". בגמרא (בבלי, מסכת פסחים, דף קח, ע"א) קיים דיון לגבי חובת ההסבה בעת שתיית ארבע כוסות, ממנו ניתן ללמוד כי החובה חלה רק על אלו המסוגלים לחוש בחירות באופן מלא. על כן פטורים מההסבה, למשל, נשים בנוכחות בעליהן ותלמידים אצל רבם (אך לא מתלמדים אצל מוריהם המקצועיים, או בן אצל אביו).

"אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה, ואם אשה חשובה היא – צריכה הסיבה" - רבות נכתב על הלכה זו. מפרש שם רשב"ם כי אשה אצל בעלה איננה מחויבת בהסבה "מפני אימת בעלה וכפופה לו...". מכאן ניתן ללמוד מדוע אשה חשובה מחויבת בהסבה, שכן אשה חשובה לא נתונה תחת אימה גדולה מבעלה, והיא איננה כפופה לו.  מחלוקה זו ברור כי אשה איננה חייבת בהסבה רק בשל יחסיה עם החברה הסובבת אותה – ובאופן ספציפי, בעלה. כמו כן ברור כי יחס זה אל האשה איננו גזירת גורל ואיננו אינהרנטי למהותה, אלא פועל יוצא ממקומה החברתי.


קיימים טעמים נוספים לכך שנשים אינן חייבות בהסבה, על אף שחייבות בארבע כוסות, כגון העובדה שאין דרכן של נשים למזוג יין (מובא בשם רב אחא גאון), או האמירה כי נשים טרודות באותה העת בהכנת המאכלים (רבנו מנוח בפירוש על הרמב"ם), אולם ברור כי פירושים אלו כולם נטועים בתפקיד החברתי בפועל של האשה, והמסקנה כי נשים פטורות מהסבה עשויה להשתנות עם שינוי תפקידיהן.

הרמ"א מחזק תזה זו בפסיקתו בהגהותיו על השלחן ערוך (סימן תעב, סעיף ד) כי "כיום" (הרמ"א חי בין השנים 1520-1572), "כל הנשים שלנו מיקרי חשובות". (בשולי הדברים אעיר כי קיים דיון הלכתי, אליו מפנה אף הרמ"א, לגבי חובת ההסבה בימינו כאשר אף אנשים חשובים אינם מסבים לארוחותיהם, אולם דיון זה רלוונטי במידה שווה, לפי פרשנות הרמ"א, לגברים ולנשים היום).

אנו רואים במקרה זה התייחסות גמישה לכשירותן ולחיובן של נשים במצוות, כתלויות במקומן בחברה בזמן מסוים. אין כאן אמירה כי נשים אינן "שוות", אלא שבתוך החברה הרלוונטית, הן אינן מסוגלות להגיע לאותן איכויות הנדרשות מגברים לשם מצוות מסוימות. ניתן לראות מחשבה דומה בהקשר שונה במשנה במסכת גיטין (פרק ב, משנה ו) שדנה בכשרים להיות שלוחים לגט:

"הכל כשרין להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים. קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, עובד כוכבים ונתגייר – פסול. אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר. זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר".


גם כאן אנו רואים כי אין פסול אינהרנטי באדם הנדון, שאינו מאפשר לו להיות שלוח לגט. הבעיה היחידה מצויה בכושרו, ביכולתו לדעת ולהבין את העולם מסביבו. כאשר משתנה מצבו של האדם, והוא הופך "בר דעת", משתנה גם הסטטוס ההלכתי שלו, והוא מתחיל להיות כשר לתפקידים אשר בעבר לא יכול היה למלא, שכן הוא היה אדם בעל מסוגלות פחותה.

 לעתים קשה שלא לעמוד מתוסכלות אל מול מקומנו בראי ההלכה, כפי שהיא נראית היום. נוצר מצב אבסורדי בו, למשל, בשעת צהריים, כשאנו מפסיקות את יום העבודה והולכות עם הקולגות שלנו, הבוסים שלנו וכן הכפופים לנו, כאיש אחד בלב אחד, להתפלל תפילת מנחה, אנו מוצאות את עצמנו עומדות מאחור, לא "נספרות" במובן המילולי ממש, לא יכולות לתרום דבר וּודאי שלא מורשות להשתתף – כל זאת בסביבה בה רגע לפני כן תפסנו מקום שווה. מקומנו בחברה הכללית עבר שינוי אדיר מראשית המהפכה הפמיניסטית (ואף לפני כן) ועד ימינו, וזאת לא ניתן להכחיש על אף הדרך הרבה והארוכה שעוד יש לפסוע בה. לעתים נדמה כי דווקא באחד ממעגלי ההגדרות הפנימיים ביותר שלנו - המעגל הדתי - אנו מרגישות שנותרנו הרבה מאחור, ללא סיכוי לפתרון. לקראת חג הפסח המתרגש עלינו, טוב להיזכר כי תהליכים והתפתחויות קורים גם כאן, ב"מגרש הבית" שלנו, כי להלכות שמקורן חוסר שוויון סוציולוגי בין גברים לנשים קיים פתרון, גם אם טרם נמצא, כי היציאה לחירות היא אפשרית, והיא מגיעה, כגאולתן של ישראל - "בהתחלה קמעא קמעא, מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" (אסתר רבה, י, יד).

 

 

נעמה גולדנברג, מתמחה בבית המשפט העליון. 













טרם התקבלו תגובות

 
   

קמפוס הר הצופים בבית הלל ירושלים. טל: 02-6720321 פקס: 02-6730595
כתובת למשלוח דואר: ת.ד.10502 ירושלים 9110402

יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע, חגים, נשים