"וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם"

מרים הנביאה מוזכרת בפתיחת ספר שמות, אולם קיימת שתיקה באשר לפועלה בהמשך תקופת השעבוד. עם זאת, אפשר לקבוע כי בשעה שהובילה את הנשים במעמד שירת הים, היה מקומה כמנהיגה שמור לה

הנביא מיכה מזכיר את מרים כאחת מהגואלים ממצרים לצד שני אחיה:

"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו, ד).

פסוק זה, החבוי לכאורה בין ספרי תרי-עשר, הוא כתוב משמעותי ובעל חשיבות מרובה.

מרים הנביאה מוזכרת בפתיחת ספר שמות בהקשר להצלתו של משה על שפת היאור, אולם קיימת שתיקה מוחלטת באשר לפועלה בהמשך תקופת השעבוד. עם זאת, אפשר לקבוע כי בשעה שהובילה את הנשים במעמד שירת הים, היה מקומה כמנהיגה שמור לה מכבר.

גם במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מרים נחשבת כאחת מהגואלים ממצרים. בדרשה הנסמכת על המילים "אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים סח, ז), נאמר: "'בכושרות' – במעשה כשרים שבהן, אלו אברהם יצחק ויעקב. ד"א זה משה אהרן ומרים" (מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, שמות יג, ד, עמ' 38). דרשה זו היא בעלת אופי כללי, ואין בה פירוט בנוגע למהות תפקידה של מרים.

אף בבראשית רבה משויכת הגאולה למרים: "'ובגפן שלשה שריגים' (בראשית מ, י), משה אהרן ומרים. 'והיא כפרחת', הפריחה גאולתן של ישראל…" (בראשית רבה, פח, ה, עמ' 1081).

לפי הנאמר בהקדמה ל"מנורת המאור" לרבי ישראל אלנקאוה, מחכמי ספרד במאה הארבע עשרה, עשר המכות ניתנו "על ידי משה אהרן ומרים" (מנורת המאור, מהדורת ענעלאו, חלק א, הקדמה, עמ' 10). לא ברור לגמרי אם המחבר נשען על מקור שלא הגיענו, או שמא כלל דמות נשית זו בשל אילוצי החריזה.

חיוני להזכיר כי למרות שהכתוב במיכה ממקם את מרים בְּשׁוּרָה אחת עם אחֵיה כאחת ממנהיגי העם, הרי ששמות האחים מובאים שלא כסדר הולדתם: מרים היתה הבכירה מבין האחים, ואחריה נולדו אהרן ומשה. סדר האזכור במיכה הוא ככל הנראה בהתאם לסדר חשיבותם וגדולתם בנבואה ובמנהיגות. אפשר להניח שהפסוק מקדים את אהרן למרים לאור פעילותו המשותפת עם משה במצרים. חשוב לציין כי חרף רום מעלתה וייחודיותה של מרים הנביאה, משה רבנו היה במדרגת נבואה עילאית, שאיש אינו יכול להשיג. אפילו אהרן ומרים לא היו שווי-דרגה למשה בנבואה, כפי שעולה מכתובים מקראיים מפורשים בספר במדבר (פרק י"ב). לעומת זאת, ניתן להזכיר כי לפי הנאמר ב"מדרש אספה" (בתי מדרשות, א, עמ' ריב), היתה מרים שקולה כנגד משה ואהרן בגדוּלה.

ההכרה בפועלה של מרים כגואלת הולידה מנהגים אחדים הקשורים לליל הסדר. הבולט שבהם הוא המנהג להניח תבשיל שלישי בקערת הסדר, זכר למרים הנביאה – מנהג שהגיע אלינו משמו של רב שרירא גאון. עניין נוסף הוא ההקבלה המוזכרת במקורות אחדים בין המרור בליל הסדר לבין מרים.

ראוי לציין עוד כי יש בידינו נוסחאות תפילה שהזכירו בפועל את מרים בהקשר לגאולת מצרים ולשירה. בגניזה הקהירית נתגלה קטע תפילה ייחודי בלתי מתוארך של ברכת "גאולה" לערבית, קטע שבו מוזכרת מרים עם אחיה:

"אתה הכית כל בכור […] ואת רודפי עמך ב[ים סוף טבעת] אחד מיהם [!] לא נותר שם ש[בחוך] משה אהרן ומרים בירכוך גדלוך […] רוממוך ייחדוך אמרו כ[ולם יחד] בשמחה רבה מי כמוך […]".

קטע בעל דמיון רעיוני מצוי בנוסח יהודי פרס לערבית של ליל שבת ושחרית של שבת, ובהקשר זה יש להזכיר כי נוסחי תפילות החול והמועדים אינם מצויים בסידור זה:

"משה ואהרן ומרים וכל בני ישראל כשעלו מן הים לך ענו שירה בגילה ברנה בשמחה וצהלה רבא ענו ואמרו כלם מי כמכה" (נוסח התפילה של יהודי פרס, מהדורת ש' טל, ירושלים תשמ"א, עמ' 8-9, 65).

הכתוב מספר מיכה המזכיר את מרים כאחת מהגואלים ממצרים, הוא כתוב שרבים מאתנו לא נחשפו אליו בילדותנו והוא לא היה ממש מוכר לנו, אך זהו כתוב אשר ראוי לנכסו בזמננו, להגות ולעיין בו על היבטיו השונים. דמותה המופלאה של מרים הנביאה כגואלת ראויה להימצא בקדמת תודעתנו בליל הסדר, אולם לא פחות מכך גם בימות השנה.

לקריאה נוספת:
י' לוין, "ותען להם מרים", הצופה, יום שישי, י"ד בשבט תשס"ג, 17 במארס 2003, סופרים וספרים, עמ' 12, 14.
י' לוין, "מרים הנביאה וליל הסדר", מילין חביבין 4 (תש"ע), החלק העברי, עמ' נא-נט.
י' לוין, "הגואל השלישי", מקור ראשון, יום שישי, י"ח בניסן תש"ע, 2 באפריל 2010, שבת, עמ' 8, 20.