זהותו של עמלק – לקראת שבת זכור

אהובה קליין בוחנת את זהותו של עמלק בפרשת זכור ובהפטרה

בשבת הסמוכה לפורים נוהגים לקרוא את פרשת זכור מתוך חומש דברים [כ"ה, י"ז- י"ט] בה אנו מצווים לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל בדרך כאשר יצאו ממצרים, וזאת מהטעם : כי המן הרשע אשר תכנן להרוג ולהשמיד את היהודים – ולא עלה בידו , היה מזרע עמלק.

וכך הכתוב מתאר את עמלק: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ–וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." [שם כ"ה, י"ז- י"ח]
מיהו עמלק? מה ניתן ללמוד מהפטרת פרשת זכור- בשמואל- א, ט"ו- ב- ל"ד.

זהותו של עמלק

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם עם זה מכונה בשם: "ראשית גויים".

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא תוקף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן לראות זאת גם בפרשה:
לאחר שנעשו לעם ישראל ניסים ביציאתם ממצרים, הם מגיעים לרפידים ושם העם צמא למים וכשהצימאון גובר הם באים למשה בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"? [שמות י"ז, ג].

הכלי יקר אומר: רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה הם נופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם: "רפידים" – נראה את המילים: פרידים, וכמו כן רף ידים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים – לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו מים.

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע – אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא כאשר הוא רואה איזה פצע, או, שחין – הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה – הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק – זוהי מלחמת מצווה. את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל. גם המן הרשע היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

הרמב"ן אומר: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק נגד ה'. ודבר נוסף שיש ליחס אליו – עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו – מבלי כל התגרות מצד עם ישראל.
המלבי"ם מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור".

הפטרה לשבת זכור

[קוראים בספר שמואל-א ,ט"ו].

מסופר על עם ישראל שבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי, למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו. שאול בחטאו חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר.

כתגובה – שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה' – להשמיד את עמלק כולו – כולל הצאן והבקר. כפי שנאמר: "ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:…." [שמואל-א, ט"ו, כ"ח] "וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל " [שם, ל"ד].

תוקף הצו האלוקי של השמדת עמלק בתורה הוא המסביר את חטאו החמור של שאול אשר לא הקפיד על כל הפרטים במלחמה נגד אויב אכזרי זה. לכן נושא זה נבחר כהפטרה לשבת זכור. כדי להצביע מצד אחד על הקשר שבין הצו האלוקי להשמדת עמלק – שנכתב בתורה לדורות – לבין הציווי מאת ה' בפי שמואל אל שאול המלך ומצד שני על השלמת מילוי הצו – על ידי אסתר המלכה ומרדכי – צאצאי שאול המלך במהלך התרחשות נס פורים.

בקהלת רבה כתוב: "רשב"ל אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר [שמואל-א, כ"ב] ,'ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב' ולא תהא נוב כזרעו של עמלק, ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו שנאמר: [שמואל –א, ל"א] 'וימת שאול ושלושת בניו'".

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי את הצו האלוקי: מחיית עמלק יש לקיים בכל דור ואין לרחם על אכזרים – כי מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר במקום שעליו להיות רחמן.