אחד חכם ואחד רשע

מדוע הסדר בו מנויים ארבעת הבנים בהגדה שונה מהסדר בו הם מוזכרים בתורה? האם יש סדר הגיוני באופן שבו הם מוזכרים? הרבנית פנינה נויברט עושה סדר

המאמר נכתב לעילוי נשמתה של סבתי נעמי הרשקוביץ ע"ה שהיתה אשה דגולה ומיוחדת מאוד

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". סדר מנייתם של ארבעת הבנים בהגדה שונה מהסדר בו הם מופיעים בכתוב.

בשונה מסדר ההגדה, בפשט הכתוב מופיעה שאלת הבן הרשע ראשונה: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם" (שמות י"ב, כ"ה-כ"ז), לאחריו שאלת הבן התם: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת" (שמות י"ג, י"ד), בעוד ששאלת הבן החכם מוזכרת אחרונה – רק בחומש דברים: "כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם" (דברים ו, כ-כה).

יתכן כי הסיבה לכך שההגדה מסדרת מחדש את מניין הבנים נעוצה ברצון חז"ל לדרג הבנים על פי סדר הגיוני. ברם אם אכן זו מגמת ההגדה, מה ההיגיון במניית הרשע כשני במעלה למניין הבנים? מדוע נסמך הרשע לחכם?

מענה לאמור ניתן למצוא על דרך ההיקש מלשון המשנה במסכת אבות, המונה אף היא ארבעה בנים: "ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה, ספוג שהוא סופג את הכל, משפך שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת", המשנה מפרטת ארבעה סוגי תלמידים הנמנים כשני צמדים בסדר חשיבות עולה. ראשית מוזכרים הספוג והמשפך, אשר הינם שני הפכים – תלמיד המשול לספוג קולט הכל בעוד תלמיד המשול למשפך שוכח הכל. לאחר מכן מוזכרות המשמרת והנפה – אשר אף הן דבר והיפוכו – המשמרת מסננת את הטוב וקולטת את הרע, בעוד הנפה מסננת את הרע וקולטת את הטוב.

נדמה כי המשמרת והנפה מקבילות לרשע ולחכם. שניהם חולקים תכונות משותפות, לשניהם חשיבה עצמאית וביקורתית, ברם בד בבד שניהם מנוגדים אחד לשני – בעוד הרשע משתמש בכישוריו השכליים על מנת לבור הרע מהטוב, הרי שהחכם משתמש בכישוריו השכליים על מנת לבור הטוב מהרע. ברוח זו מסביר המהר"ל: "אמנם יש הפך החכם כמו שהחכם מתחכם בידיעה יתירה ותוספת יש כנגדו שהוא חכם להרע לשאול דברי מינות" (גבורות השם, נ"ג).

מטעם זה, מסביר המהר"ל, מופיע הרשע סמוך לחכם, שכן מדובר בצמד הפכים בעלי תכונות טרומיות משותפות, ובלשונו: "ולכך מקדים החכם ואחר כך הפך שלו שהוא הרשע כי ההפכים יש להם ידיעה אחת, כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע שהוא הפכו" (שם).

במובן זה עולה הרשע על התם ועל שאינו יודע לשאול הודות לחכמתו ולמעוף חשיבתו, חרף בחירותיו לתעל כוחו לכיוונים שליליים, כפי שמכנה אותו המהר"ל – "חכם להרע" וכן – "רשע בחכמה".

הסבר דומה למיקומו המחמיא של הרשע כשני מבין ארבעת הבנים ניתן למצוא על דרך ההיקש מביאורו של הכלי יקר למהות ארבע לשונות הגאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי (שמות ו', ו'-ז'). בביאורו את פשר ריבוי הפעלים המשמשים בתיאור גאולת ה' את בני ישראל ממצרים מתאר הכלי יקר את התהליך ההדרגתי שחווים בני ישראל בכל אחד מארבעת שלבי הגאולה: "ראה הקב"ה להצילם בהדרגה מעט מעט. מתחילה הצילם מן הדבר המסוכן ביותר והוא העינוי … ואח"כ הצילם גם מן העבדות … ואח"כ הצילם מן הקל שבכולם והוא הגרות … ועל זה אמר 'ולקחתי אתכם לעם והייתי לכם לאלקים'."

תהליך הגאולה הוא תהליך הדרגתי, בתחילה יש להשיב לבנ"י את אנושיותם. להסיר מהם את הסבל ואת תופת השעבוד. אחר כך ניתן להעניק להם חירות פיזית – להשיבם לאדמתם ולבסוף ניתן להעניק להם אמונה וחירות מחשבתית.

הבן הרשע הינו בעל חשיבה עצמאית ביקורתית. בכך נבדל הוא מהבן שאינו יודע לשאול ומהתם. הבן הרשע צץ בשלב מתקדם יותר של הגאולה. כאשר מושבת לעם ישראל חירותו, ברם קודם שהוא מתעלה למדרגת החכם המאמין.

באופן זה ניתן להסביר את הקשר בין שאלת הבן הרשע לביאה לארץ ישראל כמובא בכתוב: "והיה כי תבואו אל הארץ אשר ייתן ה' לכם … והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם" (שם). ביקורתיות הבן הרשע וכפירתו הינן נגזרות של החירות הלאומית שניתנה לו לאחר שנות דור בגלות.

כך מסביר הרב קוק: "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא … ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידאלים נישאים וקדושים תחדל וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבוא סער ויהפך מהפיכה …" (אורות התחיה מ"ד).

מניין הבנים משקף את התהליך הרוחני העובר על עם ישראל בתהליך הגאולה. גאולת עבדים ושפחות נטולי מעוף ועצמאות המשתקפת בבן שאינו יודע לשאול, הנשלמת עם שכלול הבן החכם, בעל חירות המחשבה, וגדוש באמונה ותקווה.