"ההלכה אמרו לנו, גורסת שאישה לא תלבש כלי גבר וזהו. אלה היו ימים בהם לא נהגו בנות להקשות הלכה על מוריהם, אבל הקשנו בכל זאת. "המכנסיים היום נתפרים לנשים במיוחד. גברים לא ילבשו אותם". ככה וזהו. הייתה התשובה. והאמת שהפנמנו. הבטנו בעין חשדנית על מי שהעזה. זה לא ההסבר ההלכתי שהניח את דעתנו אלא ההבנה שיש לכל קבוצה מדים. ובנות דתיות לובשות חצאיות ומאותתות בכך שהן חלק מהמסדר הנכון.
"המפנה הראשון חל עם הגיוס. בבקו"ם ביקשתי 3 חצאיות ומכנסיים. מצאתי את עצמי חורשת את הזוג האחד, בגיבוי כמה מכנסי ב' שאבי איש הקבע הביא לי מהצבא ושולפת את החצאית לטקס יום הזיכרון. בתוכי לא סער שום קונפליקט. הייתי מדריכת טיולים והמכנסיים היו כלי עבודה יעיל. הם מגנים עליי מקוצים. הם צנועים. מכסים ולא מושכים תשומת לב. הטיעון הישן משיעורי האישות על צניעות לא עמד פה. להיפך. המכנסיים מימשו טוב יותר את הערך הזה. את בר אילן צלחתי בחצאיות. אני וכל חברותיי. כמין הוכחה למצקצקים שלא התקלקלנו בצבא, פשטנו את המדים וחזרנו לחצאיות הג'ינס. והייתה גם מטרה נוספת; לא להפחיד בחורים דתיים טובים ממשפטים או כלכלה. אבל ההזדהות הפנימית עם חרם המכנסיים נחלשה. כבר לא הבנו באמת למה לא.."
לקריאת המאמר המלא: תירגעו: אין שום דבר מתריס בלבישת מכנסיים