שני סיפורי בריאת האיש והאישה יש בפרשת בראשית.
הסיפור הארוך והמוכר הוא של האדם שנברא ראשון, ומתוך הצלע שלו נוצרה האישה, לאחר שנאמר שלא טוב היות האדם לבדו. הפסוקים האלו מנכיחים את התפיסה לפיה האישה נבראה כעזר כנגדו של האיש, הקיום של האישה הוא מתוך הצלע של האדם.
אך יש סיפור בריאה נוסף, ואלו מילותיו: ״ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם״ כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים.
האמירה החזקה הזאת מבהירה את הכח שיש לכל בני האם, כי כולם נבראו בצלם אלוהים, לא משנה מאיזה מעמד באת, איפה גדלת, זה עקרון עמוק מאוד של שויון.
בן עזאי מגדיל ואומר שהרעיון שבני האדם נבראו בצלם אלוהים זה כלל גדול בתורה, לעומת רבי עקיבא שאומר ש ״ואהבת לרעך כמוך״.
זאת עמדה משמעותית ביהדות. הפסוק ממשיך עם: ״זכר ונקבה ברא אותם״. השויון אינו רק עניים ועשירים, או אנשים מרקע שונה, אלא גם בין גברים ונשים.
לעיתים זה נשמע כמעט מופרך, בהכירנו את הסיפורים שמתוארים מיד לאחר מכן, וההלכות שמלוות אותנו עד היום.
אבל הפסוק הזה מופיע באופן מפורש, בבראשית, פרק א. בתאור של בריאות העולם. פסוק שלא היה חייב להופיע. אבל הוא שם. לאחריו סיפור אחר, ועדיין, הפסוק הזה שם.
אני רוצה להציע שהיהדות תמיד אוחזת בשני מהלכים. את המהלך של המציאות הנוכחית, ואת השאיפה לתיקון. לכן יש שני סיפורים.
המציאות באותה העת בתורה לא היתה של שויון, אבל אופציית השויון לא רק שהיא קיימת מבחינת היהדות, אלא שהיא גם השאיפה של היהדות, להגיע למציאות שבה כולנו מאמינים ויודעים שנבראנו בצלם אלוהים, זכר ונקבה, עניים ועשירים, אנשם מרקע אחר, ממקומות שונים.
אסור לנו להתעלם מהאתגרים במציאות, ואסור לנו לוותר לעצמנו או לעולם בגלל האתגרים שבמציאות.
כפמניסטיות דתיות, הידיעה שכבר בבראשית פרק א׳ יש שאיפה לשויון בין גברים ונשים, נותנת לכולנו המון עצמה ורוח גבית. שכן המאמץ שלנו מעוגן ביהדות מהרגע הראשון. עלינו להמשיך לחתור יחד לעבר מציאות טובה יותר, כמו שהיהדות דורשת מאיתנו בכל עניין, גם בשוויון בין גברים ונשים, ואני לא מצטטת פה את בטי פרידן, אלא את בראשית פרק א.
כפמניסטיות דתיות, אנחנו יודעות היטב, לאחוז במציאות העכשווית, שבה אין עדיין שוויון ביהדות, ובמקביל לחתור לשויון מלא. זאת מבלי לראות בעמדות האלו סתירה, אלא הדהוד של העמדה בספר בראשית. יש פטריארכיה, יש חוסר צדק, ואנחנו כל הזמן חותרות וחותרים לתיקון, שנמשיך לפעול כדי שיבוא במהרה.
בשנה האחרונה קיבלנו תזכורת שגם מבחינה גאופוליטית, אסור לנו להתעלם מהמציאות גם אם היא מאתגרת אותנו, ושכשיש סימנים לרוע מוחלט בעולם, מוכרחים להתמודד עם האתגרים. במקביל הובהר לנו שאסור לוותר לעצמנו או לעולם בגלל האתגרים האלו, אלא לחתור לתיקון. לא מתעלמים ממציאות בעייתית ולא נכנעים לה, אלא חותרים לתיקון.
זה השיעור שאני מאחלת לעצמנו, ללמוד אחרי שמחת תורה התשפ״ה, את מה שהתורה מבהירה בעמדה הזאת, בשני הסיפורים ההפוכים האלו. אסור לנו להתעלם מקשיים במציאות, ואסור לנו לקבל אותם כמציאות סופית. תפקידנו לחתור למציאות טובה ובטוחה יותר, בכל היבט, בכל מצב.
רחל עזריה היא חברת כנסת לשעבר, מייסדת ומנכ"לית העוגן למשפחות המילואים ומגישה את הפודקאסט פרשת דרכים
