גיבורות אור תשפ"ד | חנה כצמן

נר רביעי. אמצע הדרך בין אור וחושך. שלב ההכרעה פה והאור הולך ומתגבר… #גיבורותאור_תשפד

ביקשנו מחברתנו, חנה כצמן, ששכלה את בנה, חיים הי"ד, ב 7 באוקטובר בקיבוץ חולית, לספר על נקודת האור שלה.

נקודת האור שלי בתקופה זו היא קהילתיות. הקהילה היא דבר מיוחד ביהדות: הצורך במניין (גם אם נשים לא נחשבו) הווי בית הכנסת, כשרות, חגים, איסור הנסיעה בשבת שדורשת אירוח, בניית תשתיות ועזרה הדדית בגלות – הם נכס של העם היהודי ואחת הסיבות להישרדות שלנו.

אוסיף לכל אלו את מנהגי האבלות. לאחר רצח בננו חיים ישורון ז״ל בקיבוץ חולית, הקהילות השונות של המשפחה עטפו אותנו, דאגו לצרכינו הפיזיים והנפשיים, ולא השאירו אותנו לבד לרגע. הקהילות הללו, לא רק של בתי הכנסת והשכונות, גם קהילות מהעבר: חברי ילדותי בארה״ב, הורי הכיתה של חיים ז״ל ושל אחיו ואחיותיו, חוגים, לימודים, קולגות ועוד ועוד.

כולנו עדות להרס של יישובי העוטף, הפינוי של תושבי הדרום והצפון. אך הקהילה של קיבוץ חולית, והיישובים האחרים, ממשיכות להתקיים גם אם לא במקומן הפיזי. קהילת חולית הנפלאה חיבקה אותנו בתוך הכאב הגדול, תמיד ידענו כמה חיים אהב את האנשים שם.

בתקופה הזאת אני גם זוכרת את הוריי ז״ל שקהילותיהם נהרסו על ידי הנאצים. הם איבדו כמעט את כל מי שהכירו בילדות, במיוחד אבי שהוריו ואחיותיו נספו בטרבלינקה. בגלל החוסן של העם היהודי, הוריי הצטרפו לקהילות החדשות במדינות וערים בהן חיו.

נקודת האור היא כל הקהילות שהתרחבו בחודשיים האחרונים ופתחו את שעריהן למפונים מהדרום והצפון, לאלו שבאו לתמוך במי שאיבדו את יקיריהם, ואלו שחווו וחווים את הטראומה. הלוואי שכל אחד ואחת מאיתנו תזכה להיות חלק מקהילה, ושהקהילות שלנו ישכילו לכלול את כל מי שרוצה להיות חלק, ושמי שצריכה תוכל לבנות קהילה חדשה.

שנזכה לראות בקרוב את החזרת הקהילות של הדרום והצפון למקומן. ותפילה מיוחדת שכל אחד ואחת מהחטופים יחזרו ממש עכשיו הביתה.

אמן