בערב פתיחת כנס קולך העשירי התקיים אירוע הוקרה לחברות הועד המנהל בארגון לדורותיו. במהלך הערב שכלל סיור בתערוכה "ממזרים: סימון ומחיקה" בביאנלה בירושלים, הוענקו אותות הוקרה לשנת תשע"ח לנשים פורצות דרך בפמיניזם הדתי
"עמדו על כתפי נפילים" מכריז לנו מנוע החיפוש האקדמי של גוגל בבקשו לצטט את אייזק ניוטון ולהזכיר לכולנו כי אם ראינו למרחק רב יותר אל האופק, היה זה בזכות עמידתנו על כתפי נפילים. גם אנו בקולך עומדות על כתפי הנפילות שקדמו לנו, נשים פורצות דרך בפמיניזם הדתי, במחקר האקדמי, בלימוד התורה ובעשיה הציבורית. את ערב הפתיחה של כנס קולך העשירי בחרנו לפתוח בהוקרה לנשים אלו – חברות הועד המנהל לדורותיהן, ובהענקת אותות הוקרה לשתי נשים מיוחדות, פורצות דרך בפמיניזם הדתי – פרופ' תמר רוס ובלו גרינברג. הערב התקיים בביאנלה בירושלים וכלל ביקור בתערוכה "ממזרים: סימון ומחיקה".
לצפייה בגלריית התמונות מערב ההוקרה
עו"ד יעל רוקמן, מנכ"לית קולך פתחה את הערב:
אני נרגשת מאד לעמוד כאן הערב ולפתוח באופן רשמי את כנס קולך העשירי 'אישה ויהדותה'. לכבוד הוא לי לעמוד כאן בטקס חגיגי זה עם נשים כל כך חשובות, חברות וועד מנהל לדורותיו, האימהות של קולך, תורמות ותורמים ידידות וידידים אורחים מחו"ל וצוות יקר.
לפני 15 שנה בחול המועד סוכות היינו מוזמנים לסוכה של חברתינו טובה אוסובסקי. באותה עת הייתי לאחר לימודי משפטים ומאד לא היה ברור לי להיכן פני מועדות מבחינה מקצועית. בדיעבד התברר שהיה זה ערב מכונן ששינה את חיי. הייתה לי שיחה ארוכה עם ד"ר סוזן ווייס שסיפרה לי על עגונות ומסורבות גט, ושמעתי את פרופ' טובה הרטמן מספרת על תהליך הקמת קהילה חדשה: 'שירה חדשה'. בזכות ארוחת הערב הזו עשיתי את ההתמחות שלי כעורכת דין ב'יד לאישה' ובהמשך הייתי שותפה בהקמה של 'מרכז צדק לנשים' בהנהלתה של סוזן, כך גם זכיתי להכיר את חברתי הטובה טו"ר רבקה לוביץ. וניתן לומר שבזכות נשים אלה אני עומדת כאן היום.
כמעט 20 שנה חלפו מאז הוקמה קולך, זו תקופת זמן המאפשרת מבט רפלקטיבי על פעילותה של התנועה ועל המהפכה הגדולה שהיא עשתה בחברה הדתית בפרט ובמדינת ישראל בכלל.
יש איתנו היום כבר ארבעה דורות של נשים פורצות דרך, פועלות, מחויבות לעולם ההלכה ולפמיניזם. זו הוכחה ברורה שאנחנו לא אופנה חולפת אלא חלק מתהליך שהולך צובר תאוצה ומשנה את פניה של היהדות. אנחנו חוליה בשרשרת הדורות, וחוליה בתהליך הזה. וזוהי חוליה הכרחית על מנת שהיהדות תמשיך להתקיים במציאות חיים משתנה.
בערב הזה יש לנו את ההזדמנות להוקיר תודה לשתי נשים מרכזיות ומובילות של דור המייסדות הגברת בלו גרינברג ופרופ תמר רוס. שלהן השפעה גדולה על רבות ורבים מהנוכחים כאן בחדר.
לפני מספר שנים כשלמדתי תואר שני במגדר, במשך הלימודים ניהלתי דיונים רבים עם אישי היקר דרן, שרצה באמת להבין מה אני לומדת. קניתי לו את הספר של פרופ' תמר רוס ובזכות זה ירד לו האסימון והוא התחיל להבין במה אני עסוקה בימים ובלילות. קוריוז קטן: פעם אחת כשהתארחנו בירושלים בבי"כ רמב"ן – אני ישבתי למעלה בעזרת הנשים ומולי ישבה פרופ' תמר רוס. צפיתי על דרן יושב בעזרת הגברים וקורא את 'ארמון התורה ממעל לה'.
עם שאינו יודע את עברו – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. כך אמר פעם יגאל אלון. לכן היה חשוב לנו לפתוח את הכנס הזה במסגרת המצומצמת יותר ולהביע את הוקרתנו לכל הנמצאות והנמצאים כאן.
שמה של קולך נצרב בתודעה בהקשרים שונים: החל מלימוד תורה לנשים בדמות גיליונות קולך שהופצו ברחבי בתי הכנסת בארץ, ושיתוף נשים בריטואל הדתי, עבור דרך טיפול אינטנסיבי בנושא של פגיעות מניות, במיוחד כאלה שנעשים ע"י אנשי ציבור ורבנים, זכות האישה על גופה, קידום פתרונות לבעייתן של מסורבות הגט והעגונות, הדרת נשים במרחב הציבורי ועד חינוך לשוויון מגדרי ומניות בריאה וקידום הנהגה נשית דתית בקהילה ובמדינה.
הרבה מאד נשים ואנשים עמלו ופעלו בכדי שנוכל היום לעמוד כאן ולומר שקולך עשתה ועושה מהפכה גדולה. נשות הוועד המנהל לדורותיו, תורמים, נשים וגברים שליוו את קולך במשך השנים. אנשי רוח ואנשי מעשה, אנשי חזון ואנשי ביצוע. נשים שיצרו את התבנית שמתווה את הדרך הרעיונית של קולך, ונשים שסיפקו את המשאבים הדרושים לכל שינוי. אנשי הקמח ואנשי התורה, אתם עומדים כאן יחד בערב הזה. לכולכם זכויות רבות בעשייה של קולך לאורך השנים, ולא היינו יכולות לעמוד כאן היום ללא פעילותכם הברוכה!
את העגלה המלאה הזאת הנהגת קולך היום, הוועד המנהל והצוות אנו מובילות הלאה– אני מאמינה בחשיבות העמקת ההשגים של הפמינזם הדתי על פני כל החברה הדתית. לא רק בבתי הכנסת השוויוניים בירושלים ורעננה אלא בכל בתי הכנסת בארץ. לא רק בבתי הספר הפתוחים אלא גם באולפנות ובישיבות התיכוניות. לא רק בעמותות המטפלות בבעיות רוחב במדינה אלא במוסדות המדינה ומשרדי הממשלה. לא רק בציונות הדתית אלא גם כן במגזר החרדי. אני מאמינה שיעדים אלה הם ברי השגה בדור שלנו, והם הכרחיים כדי שנצליח לחיות בשלום עם היותנו דתיות ופמינסטיות במדינה יהודית ודמוקרטית בעידן הפוסט מודרני. כמו שקולך הובילה במשך שני עשורים את המהפכה הכי משמעותית בארץ בעולם הדתי כך ארגון זה היקר לכולנו ימשיך להוביל עד שנגשים את חלומותינו.
מי ייתן ונמשיך לעוד עשרים שנה ברוכות בהן נשמיע את קולנו והקול שלנו יהפוך להיות חלק במיינסטרים של החברה הדתית ויגיע גם לזרמים החרדליים והחרדים ולכלל ישראל.
אות הוקרה לפרופ' תמר רוס
למה תמר רוס כל כך חיונית לנו – הנשים הדתיות / פרופ' חנה קהת
לאורך המאה העשרים היה ידוע כי פמיניזם ודת – לא הולכים ביחד.אליזבט קאדי סטנטון, שכתבה את הביקורת הפמיניסטית הראשונה על התנ"ך והציפה את המודעות להבניה הפטריארכלית שיש בה, קייט מילט שאמרה: אלהים ניצב בצד של הגברים, וכך חשבו הרבה נשים כמעט עד סוף המאה שעברה. שפמיניזם ודת פשוט לא הולכים ביחד. (הסיפור על הכנס הפמיניסטי ונשות קולך בשנת 1998)
פרופ' תמר רוס מרבה להצהיר שהיא לא הגדירה את עצמה פמיניסטית מלכתחילה, והכל קרה בערך לפני 20 שנה, כשבכנס הראשון של ג'ופה הרצאתה עשתה גלים רבים והניחה את התשתית התיאולוגית לפמיניזם הדתי. אולי היא צודקת בתחום זה, אך אחריות חינוכית צופה פני הבאות, היא גילתה כבר בשנת 1962 – היא בת 24, וחלקנו עדיין פעוטות, והקדימה את זמנה בפריסת שלל האתגרים והבעיות שהעידן הפמיניסטי מציב לפני החינוך הדתי. מאמרה המקיף בדעות י"ח, "חינוך דתי לבנות" דן ונוגע ברבים מהאתגרים הגדולים שהולכים ומתגלים מאז עד עתה. הפמיניזם הדתי , כדבריה של רוס, מייצג את האתגר הגדול של היהדות והתורה – ההתמודדות עם הקידמה. ומבחינה זו גדולתה של פרופ' תמר רוס עבורנו, הפמיניסטיות הדתיות, שהקדימה והכינה עבורנו את הבית התיאולוגי למהפכה החברתית-מעשית שהובלנו בקולך.
כשאנחנו, נשים דתיות מודרניות הגענו לשלב שהבית המסורתי הפך צר מלהכיל את זהותנו הפמיניסטית, את שאיפותינו לצדק דתי וחברתי, את אמונתנו העזה שמתנגשת בפטריארכיה עתיקת יומין – ונפשנו השתוקקה לדיבור אחר, לאלוהי, נקראנו על ידי חברתנו החילוניות לפרוש מאחרי ה', וללכת אל המדבר הדתי, להתחיל מהתחלה ולמחוק את האמונה המושתתת על יסודות פטריארכלים מובהקים. כדבריה של רוס עצמה: "הפמיניזם מציג זווית ראייה חדשה על כל המציאות – על איך אנחנו מבינים את הקדוש ברוך הוא ואת הדת, איך אנחנו קוראים את התורה ואיך אנחנו מבינים את עצמנו. כמו שבעולם הכללי הפמיניזם שינה את סדר העדיפויות, כך גם לגבי האמונה הדתית, שעד כה קיבלה את נקודת המבט הגברית כאפשרות היחידה. זה מאוד מאיים. הרבה אנשים לא יודעים לנסח את הקושי שלהם ברהיטות, אבל הם מרגישים שהפמיניזם מציג זווית שמערערת על כל מה שמקובל. וזה מפחיד", מאד מפחיד הקרקע האמונית – קיומית רעדה מתחת רגלינו.
את סערות הנפש הדתיות ניסחה עבורנו פרופ' רוס באופן רהוט ומעמיק במאמר: העוד יכולות אנו להתפלל לאבינו שבשמים, כמו גם במאמר חשוב נוסף: "השלכות הפמיניזם על תאולוגיה יהודית אורתודוקסית" ובכל זאת הרימה לפנינו דגל חשוב שיש בו גם את הצבע הפמיניסטי וגם את הצבע הדתי וקראה לנו לשמור על רצף ולא ללכת לשבירה.
אני מרגישה שפרופ' רוס ראתה בקריאה הזו, מחויבות להציע רצף אפשרי. היא פרעה את המחויבות באופן מופלא, בספרה – "ארמון התורה ממעל לה – על אורתודוכסיה ופמיניזם" תורה סדורה של אמונה דתית – פמיניסטית, מחיה, מפריחה, מעצימה ומעודדת לעשיה ולקידום תיקון העולם. כותרת הספר מתמצתת את גישתו של הרב קוק – אותה אימצה רוס, על המרת מאבק הדעות בהכלה וביצירה המתחדשת בעקבות הכלה זו: "התגלות מתמשכת", לימוד התורה בהקשרים החדשים שהיא נקלעת אליהם לאורך ההיסטוריה והנפקת משמעויות חדשות. זה תהליך אינסופי. אם המסר האלוהי נצחי, הוא לא יכול להישאר קפוא במשמעות אחת.
על הבית האמוני, על השביל ההיסטורי שסללת לנו אנחנו רוצות לתת לך את הוקרתנו העמוקה.
נאומה של פרופ' תמר רוס
מאז שנתבשרתי על ידי נציגות קולך שבכוונתן להעניק לי אות כבוד, אני מסתובבת עם הרגשה שיש כאן מקח טעות. דברים אלה אינם נאמרים מתוך הצטנעות יתר, אלא מתוך הכרה כנה שעם כל אהדתי לתנועה, אינני בריה פוליטית, מעולם לא עסקתי בפעילות חברתית אינטנסיבית, ולא אוכל לזקוף לזכותי כל חלק בהישגיה המעשיים. הדבר היחיד שכן אוכל לומר להגנת הצעה זו הוא שלאורך שנותיי בהוראה וביצירה הגותית וכן גם בחווייתי האישית, תמיד ראיתי בפמיניזם הדתי תופעה שאינה מתמצית בדאגה לרווחת נשים בלבד, אלא מהפכה שנושאת בשורה הרבה יותר רחבה לחיי התורה והאמונה בכללם
לפני למעלה ממאה שנה, היה זה הרב קוק שטען ש"לפעמים כשיש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא העניין על ידי התפרצות". הרב קוק וודאי לא כיוון למהפכה הפמיניסטית , אבל גם הוא כבר הבין שכאשר נוצר פער גדול מדי בין השכל הישר ותובנות המוסר הטבעיות של האדם לבין התפיסה הדתית הרווחת, הדברים אינם יכולים להישאר כמות שהם, ובהעדר מענה הולם מהממסד הרבני, עולים כחות מן השטח ותובעים מיוזמתם את התיקון הנדרש. מהפכת הלימוד של הנשים בדורנו, והסולידריות הנשית החדשה שנוצרה בעקבותיה, מחוללים חידושים בעולמנו הדתי שלפני עשרות שנים היו נחשבות הזויות לחלוטין. אבל נשים רודפות ידע תורני, המבקשות לרקוד עם ספר התורה בשמחת תורה, לקרא בתורה ולומר קדיש, לשמש גבאיות בבית הכנסת, לעבור בחינות הסמכה לרבנות, להשמיע קולן ולייצג את האינטרסים שלהן באופן ישיר בדיונים הלכתיים – כל אלה אינם סוף הסיפור. ברובד התיאולוגי, שינויים אלה גם מחייבים את הבנת התורה והטייתה הגברית כמסר שאינו חד-פעמי אלא קשוב להקשריה המתחלפים של ההיסטוריה. ברובד ההלכתי הם מחייבים התייחסות למערכת המשפטית שלה כגוף של זכויות וחובות שאינו מוכרע על פי תכתיבי כלל ותקדים פורמליים בלבד, אלא גם לאור שיקולים ערכיים המתחשבים בתוצאות הריאליות של הפסיקה. מכאן שהוספת הקול הנשי להווי הדתי של ימינו אינו מסתכם בדאגה לצדק מגדרי. כפי שמעידה גם תערוכת הערב בנושא הממזרות, היא מייצגת מהפכה רוחנית הרבה יותר כוללת, השואפת גם לבטל את הדיסוננס שהמאמין המודרני חש בין הגדרות אורתודוקסיות מקובעות לבין הכרותינו המתפתחות בענייני מוסר וחמלה אנושית בסיסיים.
יש בינינו מי שסבור שהשינויים המתחוללים בעולמנו היהודי הם מהירים ורדיקליים מדי. אחרים חושבים ההפך – שאנו מתקדמים בצעדי צב. אך אלה וגם אלה אינם יכולים להכחיש שאנחנו חיים בתקופה מרתקת של ניסוי ותהייה. כשלעצמי אני אסירת תודה שזכיתי להיות חלק מתסיסה מדהימה זו. בזכות תבונת אחיותי הנשים וסיעתא דשמיא אני משוכנעת שבסופו של דבר מהפכה זו שקולך היא חלק נכבד ממנה תצליח לקרב את כולנו להרמוניה גדולה יותר בתפיסה הטוב והישר בעיני אלוהים ואדם.
אות הוקרה לבלו גרינברג
בלו, את התחלת לפרוץ את הדרך וכולנו צועדות בעקבות / סוזן הוכשטיין
בלו היקרה,
זאת השנה הראשונה שארגון קולך-פורום נשים דתיות מוקיר בנשים המיוחדות שהתוו לנו את הדרך להכרת האשה הדתיה כחברה במעמד שווה בקהילה הדתית. וכך כתוב:
אות קולך לנשים פורצות דרך מוענק לגב' בלו גרינברג, תשרי תשע"ח, אוקטובר 2017
לפני כמעט חמישים שנה כתבת On Women and Judaism אשר פקח את עינינו לאפשרות שניתן למצוא לאשה הדתית מקום יותר שיוויוני בתוך מסגרת ההלכה. רצף הפרקים שנכתבו ללא כעס וללא התלהמות הוביל את הקוראת והקורא בידע ובהיגיון מופלג למסכנה שההלכה מאפשרת מה שהחברה הדתית מצמצמת.
שיוויון הנפש הכל כך אופיני לך וסגנון החשיבה והכתיבה שלך המציגים את הדברים כברורים מאליהם ניכרו בכל פועלך לאורך השנים – החל מהמאמרים שלך, דרך הקמת JOFA, התנועה הדתית הפמיניסתית בארה"ב, דרך המאבק למען מסורבות גט, ועד להקמת בית הדין הבינלאומי ועוד היד נטויה! שכנעת אותנו שמאבקים אלה חשובים, ושנוכל להצליח לממשם – אם רק נלך בעקבותייך. הענקת לנו השראה להתמיד בנסיוננו לגרום להלכה של ימינו ליישר קו עם מעמדה של האשה על פי ההלכה בזמננו.
בנימה אישית בלו, אני מתרגשת על כך שהנהלת קולך נתנה לי את הכבוד להעניק לך, אחרי הכרות של למעלה מחמישים שנה, את אות קולך הראשון. את התחלת לפרוץ את הדרך, וכולנו צועדות בעקבותייך.
אז בלו – תודתי האשית נתונה לך.
