מה היה מתרחש אילו היו יכולות רות ואסתר לצאת ממגילותיהן ולהיפגש בדרך בין פרס לבית לחם? ד"ר אורית אבנרי מהרהרת בפגישה הדמיונית בין שתי נשים ייחודיות בתנ"ך.
מה היה מתרחש אילוּ היו יכולות רות ואסתר לצאת ממגילותיהן, הנטועות בנופים שונים ובזמנים אחרים, ולהיפגש בדרך בין פרס לבית לחם? מה היו שתי הנשים מספרות זו לזו על האתגרים שניצבו בפניהן, על קשריהן עם הדמויות סביבן ועל הגברים שנכחו בעולמן, על חייהן כנשים זרות בתוך סביבה לא מוכרת, על כוחות הנפש שנדרשו לגייס על מנת לפעול במציאות זו, על תחושתן – בין הישג להדרה – בסיומה של הדרך, ועל מקומן בסיפורו של העם היהודי? מה היו אסתר ורות מוצאות זו בעיניה של זו, כמה שוני וכמה דמיון היו ביניהן? מה היתה כל אחת מהן יכולה ללמוד על עצמה מתוך השתקפותה בחברתה? ומה היתה נוטלת עימה בחזרתה, זו לארמון בשושן הבירה וזו לביתה בבית לחם?
הפגישה הספרותית והדמיונית בין שתי הדמויות המרתקות והייחודיות, הנעות בין פגיעוּת ושבריריות לנחישות ועוצמה פנימית – נראית כבעלת פוטנציאל רב ערך וכצופנת אפשרויות רבות לשיח שישפוך אור חדש על שתיהן. הקריאה המשווה ביניהן תוכל להעניק מימד נוסף לכל ספר בפני עצמו אודות המסע האישי אותו עברה הגיבורה במהלך העלילה, ומה נותר בכל אחת מהן בסופו.
במגילת רות ואסתר, כבכל סיפור דרמטי, ישנה תמונת שיא בה ניתן לחוש במתח המלווה את מעשיהן של הגיבורות, וכמעט שניתן לשמוע את הלמות לבן. בשתי המגילות נוגעות התמונות בסוגיית הזרות והאחרות. בפרק ג' במגילת רות מתואר המפגש בין רות, האישה המואביה והזרה, לבין בעז, הגבר המסמל את מרכז החברה היהודאית בבית לחם. בפרק ה' במגילת אסתר פוסעת אסתר, האישה היהודייה והזרה, אל עבר משכנו של אחשוורוש, המלך הפרסי השולט על האימפריה האדירה בה מתגוררים היהודים כמיעוט. שני המפגשים הם אפוא מפגשים בין קצוות – הרגע בעלילה בו ניצבים הכוחות משני עברי המתרס זה מול זה: האישה מול הגבר, היהודי מול הנכרי, השולי מול המרכז, המודר מול הנבחר. זהו רגע מכונן וטעון בעוצמה שעלולה להתלקח בכל רגע ולמוטט את הגיבורה יחד עם המשימה שלשמה יצאה.
בכל אחת מן המגילות, בידי הגבר מצויים המפתחות לפתרון המשבר עימו מתמודדת הגיבורה, בעוד היא לבדה לא תוכל להצליח במשימה. אסתר ללא עזרתו של אחשוורוש לא מסוגלת להושיע את עמה, ורות ללא סיועו של בעז לא תוכל להקים משפחה. חוט נוסף המקשר בין שתי התמונות, הוא שעל אף שהמפגש הוא בין גבר לאישה, קיומו מעיד על אהבת האישה ומחויבותה לדמות אחרת שאינה נוכחת בו. כך הליכתה של אסתר אל אחשוורוש מוכיחה עד כמה היא נאמנה למרדכי וקשובה לדרישותיו ממנה. בסיפורה של רות, הליכתה אל הגורן מוכיחה את אהבתה ומחויבותה לנעמי דווקא. רות נכונה להסתכן ולהיכנס לתוך הרפתקה שסופה לא ידוע על מנת להקים את שם המת ולהעניק לנעמי צאצא שימשיך אותה. בשעת המפגש, שתי הגיבורות לא מאשימות את הגבר המושיע באי צדק, אלא מבקשות חמלה ויחס של לפנים משורת הדין. אסתר נזהרת שלא להאשים את המלך, אפילו לא בידיעת הצו (בוודאי שלא באחריות ישירה אליו). רות נזהרת שלא לברר עם בעז מדוע לא עשה עד כה את המוטל עליו, אלא מבקשת גאולה עתידית.
ייחודיותם של המפגשים מודגשת גם בכך שהמפגש מתרחש לאחר תקופה ארוכה בה לא נפגשו גיבורת הסיפור והגבר אליו היא הולכת. פגישתה האחרונה המתוארת של אסתר עם המלך הייתה בעת חתונתם, והיא מעידה לפני מרדכי שלא נקראה אל המלך זה שלושים יום. באופן דומה, רות פונה אל בעז לאחר שחלף זמן מאז הפגישה האחרונה שלהם שתוארה, שכן הפגישה בשדה, בתחילת פרק ב', התקיימה בתחילת קציר שעורים, ואילו בסיום פרק ב נאמר: "ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים" (ב' כ'ג). נראה שבמהלך כל עונת הקציר, הן של השעורים והן של החיטים, לא נפגשו רות ובעז עד לפגישתם בלילה בגורן בעת זריית השעורים.
בשולי הדברים נעיר בהקשר זה, כי עובדה נוספת זהה בשתי המגילות והיא שמפגש זה עומד בניגוד למפגש הקודם שתואר במגילה בין הגבר לאישה. כך במגילת רות הפגישה השנייה (תמונת הגורן) מתרחשת בלילה בחסות החשיכה ובאופן אינטימי – בניגוד לפגישה הראשונה שאירעה ביום, בשדה לעיני כל. ובמגילת אסתר הפגישה השנייה (פרק ה) מתרחשת ביום באופן פומבי – בניגוד לפגישה הראשונה שהתקיימה בלילה ("בערב היא באה ובבוקר היא שבה") באינטימיות.
נחזור להשוואת שתי תמונות המפגש בשתי המגילות. ישנם פרטים נוספים המגוייסים על ידי הקורא כדי לבנות את פרשנותו בדבר משמעותיותם של שני המפגשים (פרק ג' במגילת רות ובפרק ה' במגילת אסתר): בשני האירועים נשקפת סכנה לאישה, שכן לא ידוע כיצד יגיב הגבר איתו היא עומדת להיפגש וכיצד תגיב הסביבה.
אולי בשל הסכנה, אולי בגלל תחושת האחריות, בשני המקרים, לקראת הפגישה מקבלת הגיבורה הוראות מפורטות מן הדמות הקרובה לה. אף על פי כן, הן רות והן אסתר יוזמות פעולה שונה מעט ואף יותר מתוחכמת. כך במגילת אסתר מרדכי מורה לאסתר: "לבוא את המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה" (אסתר ד', ח'). אסתר מצייתת באשר למטרת הפעולה, אך באשר לאופן הפעולה היא נוקטת בדרך שונה – לא בכי ותחנונים אלא שימוש בערמה ובסמכותיות. כך גם במגילת רות, נעמי מדריכה את רות כיצד להתכונן לפגישה עם בעז ומדגישה שאחר כך עליה להעביר את השליטה לידיו והוא יגיד לה את אשר עליה לעשות. אלא שרות נוהגת אחרת ואומרת במפורש לבעז מה היא מבקשת ממנו: "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" (רות ג', ט'). ההיפוך מדברי נעמי בולט ביותר שכן בעז עצמו אומר לרות: "כל אשר תאמרי אעשה לך" (רות ג', י'א).
לא רק הוראות באשר לתוכן הדברים ניתנות לשתי הנשים. במגילות מתוארות הכנות מרובות אשר קדמו למפגש המשמעותי. אסתר מבקשת לכנוס את העם, צמה ולובשת מלכות ורות רוחצת, סכה ומחליפה את שמלותיה.
ההכנות המרובות, ההוראות המלוות את הגיבורה ותחושת הסכנה המרחפת באוויר, כל אלה תורמות לבניית הרגע כרגע מכונן אשר מפגיש לא רק בין שתי דמויות פרטיות, אלא בין שתי זהויות סימבוליות, שתי מהויות, המשקפות במעשיהן תהליך משמעותי הרבה יותר. בנוסף, על מנת להעצים את המתחואת החשש, בשתי המגילות אין המפגש מוביל לפתרון מיידי של המשבר, אלא יש להמתין פרק זמן נוסף עד להתרתו: אסתר מזמינה את אחשוורוש למשתה שיתקיים בהמשך היום, במשתה זה היא מזמינה את אחשוורוש למשתה נוסף ורק בו היא משלימה את בקשתה. גם לאחר שני המשתאות לא ניתן פתרון כולל לבעיה, ורק הבאתו של מרדכי לפני המלך והתחננות נוספת לפניו גורמת לכתיבת האגרות בהן יש מענה לגזירת ההשמדה המרחפת על ראשי היהודים. במגילת רות יש להמתין עד הבוקר, ולאחר מכן יש לחכות למהלכים שבעז מתכנן בשער העיר על מנת להגיע לפתרון הרצוי והמועדף על כל הצדדים.
קושי נוסף המוזכר בשני הסיפורים ומגביר את תחושת המשבר, הוא שמצוקת הגיבורות אינה יכולה לבוא על פתרונה באופן פשוט: הליך חוקי נוקשה עומד בפני האנשים המנסים לפעול.
כל הפרטים שהעלינו עד כה מצביעים על דמיון בתמונות ועל מגמה זהה: העצמת התחושה שהגיבורה עומדת בפני רגע מכריע. באופן הקריאה המוצע, רגע זה מהותי לעלילה, שכן בו מתרחש החיכוך, העימות הנסתר בין שני צידי המתרס, עימות אשר יקבע את גורלה של הגיבורה. המתח בין קבוצת הרוב (המיוצגת במגילת רות ע"י בעז ובמגילת אסתר ע"י אחשוורוש) ובין קבוצת המיעוט (המיוצגת במגילת רות ע"י רות, האישה המואביה, ובמגילת אסתר ע"י אסתר, האישה היהודיה) שוזר את שתי המגילות ומגיע בתמונות אלו לידי מימוש של שיא עלילתי.
עד כמה המפגש תלוי ביחסי המגדר ובנורמות הקיימות ניתן ללמוד מזהות נוספת בין התמונות: בשתי התמונות, על אף שהאישה יוזמת את המפגש, היא קרֵבה אל הגבר וממתינה עד שיבחין בה ורק אז מתחילה לדבר. אסתר המלכה עומדת בחצר בית המלך הפנימית ומחכה למבטו של המלך שיאשר את בואה: "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט" (אסתר ה', ב'-ג'). באותו אופן, רות ממתינה עד אשר "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלותיו" (רות ג', ח'-ט').
לצד הדמיון ישנו גם היפוך בפרטים אשר תורם לקשר בין המגילות ואף מעצים אותו: במגילת רות, רות יוצאת אל הגורן, מקום הנחשב מפוקפק ופרוץ (תרתי משמע) לכל אדם ואילו אסתר הולכת ונכנסת למקום המרכזי והפרטי ביותר בארמון המלוכה, לבית המלכות הפנימי. בהמשך למגמה זאת, רות בבואה אל הגורן שוכבת (ביטוי הרומז על מפגש אינטימי), ואילו אסתר, לעומת זאת, עומדת מול אחשורוש.
כך אמנם שתי הנשים מתכוננות למפגש הגורלי עם הגבר, מפגש אשר ישפיע על כל מהלך חייהן, אך בעוד אצל רות ההכנות הן אינטימיות ומיועדות למפגש של קירבה (רחצה וסיכה, המזכירות דווקא את התכוננות הנשים ללילה עם אחשורוש בפרק ב' במגילת אסתר), הרי אסתר פועלת בכיוון שונה, היא לובשת הוד והדר, בגדים שאינם דווקא הנשיים ביותר או המפתים והמושכים ביותר, אלא אלו שמעידים על מעמדה ומעוררים כבוד וסמכותיות.
ניתן אף לומר, שהאפיונים במגילת רות: לילה, יציאה לגורן, שכיבה למרגלות גבר והכנות אינטימיות, נדמים מתאימים יותר לאווירתה של מגילת אסתר, שכן הם קשורים במסתורין, בפיתוי ובארוטיקה, מוטיבים המצויים במגילת אסתר. לעומת זאת, האפיונים המופיעים במפגש בין אסתר לאחשוורוש: יום, כניסה לחדר, עמידה מול גבר ולבישת בגדים מכובדים, נדמים מתאימים יותר למגילת רות המאופקת, הגלויה, ואף הצנועה יותר. לכך יש להוסיף את העובדה שרות ניגשת אל בעז לאחר שאכל ושתה. השפעת היין ניכרת והיא המאפשרת לרות להתקרב לבעז ולגלות את מרגלותיו מבלי שייעור ויבחין בה (עד לאמצע הלילה). במגילת אסתר, לעומת זאת, נדמה שתמונת הגעת אסתר לחצר המלך היא אחד הרגעים המעטים במגילה בהם המלך מפוכח ואינו נתון תחת השפעת יין. המלך מבין היטב מה מבקשים ממנו, הוא רגיש דיו לחוש במתח ובסקרנות וממהר לבקש מאסתר, במשתה עצמו, לומר מה רצונה. אם כן, רק לאחר המפגש, וכתוצאה ממנו, המלך מוזמן למשתה שם הוא שותה יין בחברתה של אסתר.
קריאה משווה בין המגילות בתמונות אלו, יוצרת תחושה שהנשים "התחלפו" ביניהן: מה שמתואר אצל רות, מתאים לאופייה של מגילת אסתר, ואילו התיאור במגילת אסתר תואם יותר את אווירת מגילת רות. ברצוני ללמוד מהיפוך זה שכל אחת מן המגילות מורכבת הרבה יותר ממה שהיא נדמית בתחילה. דמותה של רות ואווירת המגילה כולה דורשת בירור ודיוק, כמו גם דמותה של אסתר ואווירת מגילת אסתר בכללה. התופעה בה ברגע השיא הגיבורות מתנהגות שלא כפי שמצופה מהן או שלא כפי שנראה היה שאופייו של המרחב הסיפורי בו הן פועלות מחייב, מאיר ומחדד את הצורך להקשיב טוב יותר ולבנות באופן מורכב יותר את דמויות הנשים ואת דרך פעולתן.
זאת ועוד, העובדה שדווקא ברגע בו פונה הגיבורה הנשית לגבר המייצג את קבוצת הרוב, דווקא אז מתרחשת סטייה מן הקו הגלוי של המגילה, מעידה על כך שהיחס בין שתי קבוצות אלו מורכב ומסועף הרבה יותר ממה שנדמה לעין בהסתכלות ראשונית. היחסים עם האחר כוללים תחושות שונות ואף מנוגדות – ריחוק וניכור אך גם תשוקה וסקרנות. יש לקרוא את המגילות באופן רב מימדי ורב משמעי בנוגע לשאלת היחס לאחר והיחס בין האחר לקבוצה. בהקשר לכך יבוא לידי ביטוי גם האתגר שנובע משאלת האחרות, מבחינת העם היהודי: אתגר כינון הזהות במציאות משתנה – פעם כרוב הנדרש להיות ביחס עם מיעוטים בארצו (כפי שמתארת מגילת רות) ופעם כמיעוט בארץ זרה הנדרש להיות ביחס עם הרוב השולט סביבו (כפי שמתארת מגילת אסתר).
ד"ר אורית אבנרי, עמיתת מחקר במכון הרטמן. מרצה לתנ"ך בתכנית בארי של מכון הרטמן, במכללת דוד ילין ובבתי מדרשות מגוונים. ד"ר אבנרי חוקרת מקרא בהיבטים ספרותיים, אינטרטקסטואליים ומגדריים.
ספרה "האחרות והאחרוּת – שייכות, זרות וזהות במגילות אסתר ורות" העוסק במגילות רות ואסתר יראה אור בהוצאת מכון הרטמן לקראת סוף שנת 2013.
