בימים לא פשוטים אלו נדמה שמשה שמדבר אל העם לפני אלפי שנים טרם כניסתם לארץ ישראל ומזכיר להם שוב את הברית שבין עם ישראל לבין הקב"ה מדבר גם אלינו. משה חוזר שוב על דברים שקראנו גם בפרשה שעברה ואומר לעם שהם נדרשים ללכת בדרכיו של האל :
"אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ–וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (פרק ל פסוק טז).
כיצד ניתן ללכת בדרכיו של האל? ומה מוסיפה הוראה זו על ההוראה לשמור מצוות, חוקים ומשפטים?
המדרש בספרי מסביר – אלו דרכי הקב"ה, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד). ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג'). וכי היאך אפשר לו לאדם לקרא בשמו של הקב"ה?! אלא מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב"ה נקרא צדיק, שנאמר: צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תילים קמ"ה), אף אתה הוי צדיק. הקב"ה נקרא חסיד, שנאמר: וחסיד בכל מעשיו, אף אתה הוי חסיד…" (ספרי פרשת עקב פיסקא מ"ט).
כלומר, אותן יג מידות שכוללות, בין היתר, להיות רחום וחנון, לעשות "מנת חנם לכל", להיות צדיק וחסיד זו הכוונה ללכת בדרך האל.
ובאופן דומה במסכת סוטה (יד ע"א): ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב יקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים:
מכאן שהליכה אחרי מידותיו של הקב"ה הכוללת- הלבשת ערומים, ביקור חולים ניחום אבלים קבורת מתים – גמילות חסדים היא היא ההליכה אחר מידותיו של האל.
לכאורה אלו דברים המסורים למי שרוצה לעשות לפנים משורת הדין ולהיות "חסיד" אך לא כך רואה זאת הרמב"ם שמנה כמצווה- "ללכת ולהדמות בדרכי ה' יתברך" (מצוות עשה ח) וכך כותב ספר החינוך על ללכת בדרך האל (מצווה תרי"א) : שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר "והלכת בדרכיו" ( דברים כח, ט) ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים י, יב) (דברים יא, כב) …
הליכה בדרך האל היא מצוות עשה העומדת בפני עצמה ומחייבת כל אחד ואחת מאיתנו להתנהג כלפי הזולת בדרך החסד והרחמים.
דומה כי אין צורך להכביר במילים להסביר עד כמה במיוחד בשנה הקשה הזו שכולנו חווינו ועם האתגרים העומדים לפתחנו עם השנה החדשה שבפתח, לו רק נשתדל ליישם את המצווה הזו לשים את המחלוקות שביננו בצד ולנהוג זה כלפי זו וזו כלפי זה – במידת החסד והרחמים וגמילות החסדים – אולי נזכה שגם הקב"ה ינהג איתנו באופן זה ונזכה ברחמיו לשחרור החטופים, המתים לקבורה והחיים לשיקום, להבסת אויבנו, להחלמתם של כל הפצועים ולהחזרת חיילנו וחיילותינו הביתה בשלום וידון את כולנו לחיים טובים ולשלום.
הרבנית עו"ד רוית קלך מורת הלכה בוגרת כולל דעה, המכון למנהיגות הלכתית, רשת אור תורה סטון
