התיאורים העזים והמרגשים של מפגש האחים עם יוסף בפרשת "ויגש", המגיע לסיומו עם חשיפת זהותו של יוסף והבאת כל משפחתו עם אביו יעקב למצרים, מצליחים להסתיר דמות נשית המתגלה בתכונותיה כמעין "סופרוומן" המקראית. ד"ר שרה בקרמן, יו"ר קולך, כותבת על שרח בת אשר
התיאורים העזים והמרגשים של מפגש האחים עם יוסף בפרשת "ויגש", המגיע לסיומו עם חשיפת זהותו של יוסף והבאת כל משפחתו עם אביו יעקב למצרים, מצליחים להסתיר דמות נשית המתגלה בתכונותיה כמעין "סופרוומן" המקראית.
תחילה היא מופיעה בהסתר מוחלט כדרך שמופיעות מרבית הנשים במקרא: וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה – יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו… (בראשית, מ"ו, ט'). בשמה המלא היא מופיעה כמה פסוקים אח"כ: אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה…וּבְנֵי אָשֵׁר…וְשֶׂרַח אֲחֹתָם…(שם, י"ז).
שתי תמיהות מרכזיות עולות ביחס לדמותה של שרח. האחת – מבין חמישים וארבעה הנכדים שהיו ליעקב היא הנכדה היחידה המוזכרת. האם ייתכן שלא היו לו נכדות אחרות מבין עשרות הנכדים?! מדוע דווקא היא אוזכרה בשמה?? השניה – שרח נזכרת שוב – במדבר,כ"ו, מ"ו – והפעם עם יוצאי מצרים הנכנסים לארץ ישראל. בין הכניסה לבין היציאה ממצרים חלפו 400 (!) שנים. הייתכן שהאריכה ימים עד כדי כך?!
התמיהות הללו לא זוכות למענה במקרא, חוץ מייחוסה המשפחתי לא נאמר עליה דבר. וכרגיל עולים שפע של מדרשים שונים הממלאים את "פערי המידע" אודותיה, שתכליתם להציגה כאישיות ייחודית ומעניינת. ואציין רק את הבולטים שבהם.
שרח עולה במדרשים כדמות אלמותית. האחים שהתקשו לבשר ליעקב את הבשורה כי "יוסף חי" בקשו משרח, הילדה הקטנה המקורבת ליעקב, לבשר לו זאת בשירה ובניגון. לכך "אמר לה יעקב 'בתי, אל ימשול בך מות עד עולם, כי החיית את רוחי'". היא אף נמנית עם עשרת הצדיקים – לפי מרבית המסורות אשה יחידה – שנכנסו בחיים לגן עדן מלווה בשישים ריבוא של מלאכים כנגד מספר יוצאי מצרים.
שרח בת אשר לא רק הייתה על-זמנית, אלא גם האישה היחידה שידעה את סוד הגאולה. הסוד שהיה ידוע לאבות עבר לבני יעקב, "ואָשֵׁר מסר סוד הגאולה לסרח בתו" (הצורה "סרח" היא בשל מעבר הכתיב מלשון המקרא ללשון חז"ל). בעזרתו סייעה שרח בגאולת ישראל ממצרים: היא זו שזיהתה את משה כמי שאמור להוציא את ישראל ממצרים, והיא זו שמגלה למשה היכן קבור יוסף, ובכך מזרזת את יציאתם. לפי המדרשים שרח היא ה"אשה החכמה" (שמואל ב', כ', י"ז-י"ט), המגלה ליואב את סוד השלום, ובכך גואלת את העם ממלחמה מיותרת. הופעה מאוחרת הרבה יותר שלה היא בתקופת האמוראים – שמעידה על אריכות ימיה כמו גם על חכמתה – כאשר היא מתערבת במחלוקת בבית המדרש ופוסקת בניגוד לדעת ר' יוחנן על צורת המים בחציית ים סוף.
שרח בת אשר היא אם כן מעין "סופרוומן" שנמצאת בכל הזמנים ובכל המקומות. היא מורמת בעיני העם ובעיני מנהיגיו בהיותה אשה חכמה, וקביעותיה מתקבלות בפסקנות. בגלל אריכות ימיה היא היחידה היודעת את סודות העבר, והיא היחידה שאצלה מצויים מפתחות הגאולה לעתיד לבוא.
לא ייפלא איפוא, שדמותה של שרח שובה את ליבן של הנשים המוצאות בה מקור להזדהות. לפי מסורת יהודי בבל גלתה שרח לבבל בחורבן הבית הראשון, התיישבה באיספאהן שבפרס, ושם נעלמה (שבה למקומה בגן עדן?). היא מופיעה כדמות מרכזית ב"שירת הנביאים" – השירה העממית בערבית יהודית, המושרת בפי הנשים בקהילת ג'רבה, הפונות אליה בתפילה ובבקשה של ריפוי וגאולה, כמו גם בתפילות שמתפללות נשים בעיראק ובכורדיסטן במיוחד בקינות תשעה באב (כנראה בגלל הקישור המדרשי בינה לגאולת העם).
כיום ישנה פריחה מחודשת, בעיקר בשירת נשים, של דמות אגדית ומופלאה זו. כאלו הן למשל אתי אנקרי השרה בשפה הערבית-יהודית על שרח, וכך המשוררות גילית חומסקי בשיר "נקמת שרח בת אשר", ואסתר שקלים המקדישה שני שירים לדמותה: "שרח בת אשר לא תֵּעָנה לי" ו-"שרח".
ומה לכל זה ולכנס קולך"? הדמות האלמותית שרח בת אשר חוצה מקומות וזמנים – סופרוומן אמרנו? – נכנסת בשיר מאת בלה שור באופן פלאי לכנס "קולך". השיר, שכותרתו "שרח בת אשר מגיעה לכנס 'קולך'", מספר בדרך של מדרש מודרני על בואה של שרח לכנס, ומחבר בין האשה העל-זמנית לבין הנשים בנות זמננו הממשיכות את דרכה – "קשורה תורתן לתורתך".
יוֹצֵאת מִמְּקוֹמָהּ בְּגַן עֵדֶן / אוּלַי מִקִּבְרָה בְּפָרַס / נִכְנֶסֶת לְאוּלַם הַכֶּנֶס / יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט / בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה / כְּמֹשֶׁה / שֶׁשּׁוֹמֶע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא / וְלֹא מֵבִין אֶת תּוֹרָתוֹ / הִיא מַמָּשׁ לֹא מְבִינָה / אֶת דִּבְרֵיהֶן / נִכְנֶסֶת לִמְבוּכָה / עַל סַף הַהֶלֶם / אֲבָל אֱ–לֹהִים לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָהּ / מַה שֶּׁקּוֹרֶה פֹּה / קָשׁוּר אֵלַיִךְ / קְשׁוּרָה תּוֹרָתָן / לְתוֹרָתֵךּ, שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר / פָּקֹד פָּקַדְתִּי אוֹתָן / עוֹד רוּחָן חַיָּה / הֶעֱלֵיתִי עַצְמָאוּתָן / מִמְּצוּלוֹת הַדְּחִיָּה / מַה שֶּׁקּוֹרֶה פֹּה / זוֹ בְּשֹוֹרַת גְּאֻלָּה / אֲבָל הַגִּידִי לָהֶן / שֶֹרַח בַּת אָשֵׁר / שֶׁלֹא יְאַבְּדוּ אֶת / נָשִׁיּוֹתָן.
