תנו רבנן: מצוות חנוכה נר איש וביתו. חמש המילים האלו הן תמצית החג. לכל איש יש בית ויש בו נר, כל כך פשוט. מצווה של 'בית' להדליק נר בתוך הבית. זוהי מצווה של איש שיש לו בית ויש לו נר. ובעצם כל כך מסובך.
התמונה ההרמונית המצוירת במשפט שהוא תמצית החנוכה אינה כל כך פשוטה. היא מציירת את האדם שיש לו בית ויש לו נר. משאת נפש לבית, לבית מואר. שנים רבות חלמתי על איש על בית ועל נר.
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
האחד עסוק בימים שיבואו והשני עסוק בימים שכבר באו.
ואני עסוקה בימים שבאו או באלה שיבואו?
תנו רבנן נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. אניח נר על פתח ביתי מבחוץ, לא בפתח אלא מחוץ לו בדיוק בגבול שבין הבית לחוץ. אצא מן החמימות המשפחתית, אצא מן הבית ואדליק את הנר.
אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו.
מה חשוב ממה – נר שבת מנר חנוכה? נר שבת מקידוש? נר חנוכה מקידוש? נר שבת עדיף על נר חנוכה.
תמיד קודם פנימה ורק אחר כך החוצה. תמיד להאיר קודם כל פנימה לתוך הבית לתוך עצמי לתוך משפחתי ורק אחר כך לצאת החוצה לפרסם את הנס כי הרי הנס הוא עצם הבית והאיש והנר.
ואיך אפרסם כשאין אור בביתי פנימה? אשתו של רב יוסף תמיד מאחרת להדליק את נרות השבת:
"דביתא דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת ליה". אשתו של רב יוסף אני איתך, רצה במירוץ המטורף של שבתות החורף המקדימות ומנסה להספיק לסדר ולנקות ולנוח לרחוץ ולהלביש ומאחרת בהדלקת הנרות.
ומה על שבת חנוכה שנכנסת בשלוש חמישים ותשע וצריך להדליק בה קודם החוצה ואחר כך פנימה מה איתך אשתו של רב יוסף? איך תספיקי? והרי "אישה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס".
אני משוטטת ברחובות ומציצה דרך החלונות לתוך בתים של אחרים, וחוזרת לביתי שלי. כי התנועה המצויירת בגמרא היא התנועה בין הבית לרחוב, בין רשות היחיד לרשות הרבים.
הגמרא מציירת את הגבול בין שתי הרשויות, זוהי הטריטוריה של חנוכה, הטריטוריה של הגבול של הפתח מול המזוזה. משום שהגבול בין הפנים והחוץ מגדיר את הבית ואת יושביו ואת הנר של כל אחד מהם ואת האופן שבו אנחנו מתבוננים בימים החולפים ואת התנועה שלנו בין הפנים לחוץ, ואת חוסר האפשרות להמיר את האור הזה במעות, כי הנס של בית ואיש ונר הוא נס שמתרחש בכל יום ויום, ומצווה עלינו לחוש בו.
(מסכת שבת דף כ"א)
