תיאור בניית המשכן חותם את ספר "הגלות הראשונה והגאולה ממנה" (רמב"ן). הציווי לבניית המשכן אינו צמוד לסיפור על ביצועו אלא נקטע בסיפור על חטא העגל, ביצוע הציווי מתואר רק אחריו. במחלוקת הפרשנים לדורותיהם בשאלה האם התיאור בתורה אכן הוא לפי סדר המעשים או שמא הקדימה התורה את סיפור התרופה (משכן) למכה (החטא), לא נכריע, אך העובדה שהתורה בחרה לספר זאת כך, מעצבת את תודעתנו כקוראות הפרשה, לדורות, ובה בניית משכן לשכינה בתוכנו היא מעשה תיקון.
בתוך הסיפור על הציווי וביצועו, שהיא החזרה הארוכה ביותר של סיפור בתורה (קאסוטו), נשזרים גם הציווים על השבת היא המשכן בזמן. ואין זה מקרי, רבים עמדו על כך, עמוס חכם האיר זאת בפירושו לשמות, וכך הוא כותב בפירוש למילים "ויקהל משה":
לאחר שקרא משה לבני ישראל ואמר להם את המצוות שנצטווה בעלייתו האחרונה להר סיני ערך אסיפה עם גדולה והקהיל "את כל עדת בני ישראל"… ולשון "ויקהל" שמה מכוון כנגד "ויקהל העם על אהרון" (לב, א). באותה התקהלות בקשו העם לעשות להם סמל להשראת השכינה בתוכם, והיה הדבר להם למכשול עוון.
ובהתקהלות זו צוה משה לעשות את המשכן האמיתי להשראת השכינה.
חכם קושר את עשיית המשכן לעשיית השבת כך:
הלשון "כל עדת בני ישראל" נאמר לעיל בפרשת המן (טו – טז), והוא רמז שהדברים שאמר משה לישראל כאן הם ענין לכל נפש ונפש מבני ישראל, כמו המזון והמים, ושהשראת השכינה בישראל היא יסוד קיום העם.
לעיל, בפרשת המן נאמרה לראשונה מצוות השבת, החלה על כל נפש מישראל, וכאן פתח משה במצוות השבת.
"אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אתם" הכוונה למשכן ולכל כליו, שיפרט משה… והקדים להם את מצוות השבת שגם בה נאמר לשון עשייה: "לעשות את השבת" (לא, טז). שם נאמרה מצוות השבת בסיום המצוות על מלאכת המשכן. והוא על פי השיטה, שהכתוב פותח במה שסיים.
וכך, גם התיקון שמביאה השבת הופכת להיות חלק מהתיקון שמביאה מלאכת המשכן. המשכן הוא תיקון באמצעות מקדש במרחב, השבת היא תיקון באמצעות המרחב בזמן. השבת, התשתית בתוך הזמן, נמצאת בו כבר מבראשית, המשכן, התיקון במרחב, נוספת רק אחרי מתן תורה.
בזמננו היטיב לנסח זאת אברהם יהושע השל, הוגה דעות ורב: ספרו על השבת זכה להוצאה ותרגום מחודש (אבן חן). השל כתב על השבת בשפה שירית רוחנית, הוא לא התמקד בהלכותיה ופרטי דקדוקיה, אלא במשמעותה הרוחנית עבור כל הדורות, עם מסר של נצח.
אני קוראת בדבריו על המשכן בזמן ומוצאת בהם השראה לחיינו ומעשינו בעולם:
…הזמן הוא נוכחות א-להים בעולם המרחב, ובתוך הזמן מסוגלים אנו לחוש את אחדות כל הברואים.
…אין אנו יכולים לפתור את בעיית הזמן על ידי כיבוש המרחב, על ידי פירמידות ותהילה. ביכולתנו לפתור את בעיית הזמן רק על ידי קידוש הזמן. אם האדם לבדו, הזמן חומק ממנו. עבור אדם עם א-להים, הזמן הוא נצח במסווה.
במשך כל ימות השבוע מוטלת עלינו משימת קידוש החיים על ידי שימוש בדברים שבמרחב. בשבת ניתן לנו להשתתף בקדושה שבלב הזמן…מעט מאד מושגים בעולם המחשבה מכילים עוצמה רוחנית רבה כל כך כמו השבת. בעוד שנות דור, כאשר יישארו רק קרעים מהתיאוריות הרבות שאנו מוקירים, עדיין מרבד קוסמי זה ימשיך לזהור.
שרה עברון היא מזכ"לית הקיבוץ הדתי, חברת קיבוץ סעד.
