בשבת חול המועד סוכות נהגו קהילות אשכנז לקרוא את מגילת קהלת. חני ארנסט על הסתירות במגילה
חז"ל משייכים את המגילה לשלמה המלך, אשר מסתובב בעולם ומנסה להבין את מהותו. הוא שב ומנסה לזקק את התכלית ואת ייעדו של האדם בעולם הזה.
הגמרא מביאה ביקורת על ספר קהלת שבשל סתירותיו הפנימיות חכמים ביקשו לגנזו. במסכת שבת מדגימה הגמרא שתי סתירות: "ומאי דבריו סותרין זה את זה? – כתיב (קהלת ז) 'טוב כעס משחוק', וכתיב (קהלת ב) 'לשחוק אמרתי מהוֹלָל'. כתיב (קהלת ח) 'ושבחתי אני את השמחה' וכתיב (קהלת ב) 'ולשמחה מה זֹה עושָה." הסתירה ראשונה היא ביחס לשחוק, כאשר בפרק ז ישנה עדיפות לכעס על פני השחוק אך בפרק ב מהללים את השחוק. הסתירה השניה היא לשמחה אשר בפרק ח מוצגת כמשובחת לעומת פרק ב שנראה כי אין לה תכלית לא ברור מה תפקידה.
הגמרא מיישבת את שתי הסתירות בכך שהיא מסבירה שיש שני סוגי שחוק ושני סוגי שמחה. הסוג הראשון של השחוק שהוא מהולל וטוב הוא השחוק של הקב"ה עם צדיקים בעולם הבא. לעומת זאת, בעולם הזה, ישנה עדיפות לכעס של הקב"ה על צדיקים על פני השחוק לרשעים. כמו לשחוק, גם לשמחה יש שני פנים. הפן השלילי של השמחה הוא שמחה שאינה קשורה למצווה שאזי השמחה מיותרת. לעומת זאת, הפן החיובי והמשובח של השמחה הוא שמחה של מצוה! יתרה מכך, מהדיוק הזה חכמים לומדים כי השכינה שורה רק בשמחה של מצוה ולא בשום מצב אחר כגון עצבות, עצלות וכו'.
סוף מסע ההתלבטויות של שלמה המלך מסתיים בפסק: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם." שלמה המלך מבין את תכלית העולם כשמירת מצוותיו של הקב"ה. סיום זה נראה לי מתחבר להבנת הגמרא כי השכינה שורה בשמחה של המצוות, כלומר השאיפה של האדם היא לקיים את מצוותיו וכשהוא שמח בכך, מצטרפת גם השכינה.
אני חושבת כי המצוות מאפשרות לאדם לזכור בכל מקום בו הוא נמצא שהוא בעל משמעות, בעל ערך. משמעות זו עוזרת לנו פעמים רבות להחזיק חזק, לא להיסחף עם הקושי ואף… לשמוח במה שיש. אולי שמחת המצווה אליה הגמרא התכוונה היא השמחה על היות האדם בעל משמעות ובכך שכאשר האדם שומר על המצוות הוא למעשה גם שומר על עצמו.
חג הסוכות בסיומם של הימים הנוראים מזכיר לנו את יסוד השמחה. לאחר הייסורים, החרטות והתפילות של התשובה, כל מה שנותר לנו הוא לשמוח במחויבות שלנו למצוותיו של הקב"ה. מאחלת ששמחה המצוות תלווה אותנו בחג הסוכות שנאמר: "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
חני ארנסט, עובדת סוציאלית (M.S.W), בוגרת תכנית מורות להלכה של מתן השרון