הפסוק השני בפרשתינו "אלה תולדות יעקב" דומה מאד לפסוק הראשון בפרק הקודם "ואלה תולדות עשו הוא אדום". ההמשך שונה בתכלית. לאחר הכותרת של עשו, מגיע הפירוט הצפוי – עם מי עשו התחתן, שמות ילדיו וילדיהם וכו'. לעומת זאת, ההמשך בפרשה שלנו מפתיע.
"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן". לאן נעלם הפירוט? איפה שמות שאר האחים? שם נשותיהם וילדיהם?
הפסוק הבא יכול להסביר את ההבדל "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו".
שלוש הפרשות שמתחילות עכשיו הן מהאהובות עלי בתורה. כל שנה, כשמגיעים לסדרת הפרשות וישב-מקץ-ויגש אני מתרגשת מחדש. סיפור בני יעקב, סיפור של קנאה-שנאה-תחרות ולבסוף פיוס ותשובה מטלטל אותי. כמה מורכבים הם יחסים במשפחה. באיזה משפחה אין "סיפור" גלוי או חבוי?
כאן ההתחלה מטלטלת: אלה תולדות יעקב – יוסף! אותו יעקב אוהב מכל בניו. ייתכן שיעקב חשב שאת הברכה ממשיכים להעביר לבן אחד בלבד. כנראה שגם האחים חשבו כך ולכן המילים הכל כך קשות "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום". מסופר על סבא שלי הרב בוצ'קו זצ"ל שמצאו אותו בוכה כשקרא פסוק קשה זה.
אמנם פסוקים קשים אך מתוקף היותם כתובים מחובתנו ללומדם. אני בוחרת לקחת מהסיפור הזה שני רבדים:
הרובד הראשון הוא הסיפור האלוקי שבו הקב"ה דואג לכך שבשנות הרעב יימצא פתרון למשפחתו של יעקב "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם", וכן שנבואת ברית בין הבתרים תתגשם "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". מהרובד הזה אני לומדת את הידיעה העמוקה שיש מסובב בעולם, יש השגחה שלרוב לא גלויה אך היא קיימת בעולם. לוקח כמה דורות והדברים שבים על מקומם בשלום.
הרובד השני הוא הסיפור האנושי. יחסים מורכבים במשפחה, כמו בכל משפחה. התורה היא לא סיפור פסיכולוגי וגם לא רומן או טלנובלה. אך בפרשות האלו, אפשר לראות כמה רחוק יכולים להגיע – בשנאה ובקנאה מחד אך גם בסליחה ובתשובה מאידך. אין משפחה "פשוטה". כל אדם שהולך ברחוב, הוא אדם עם סיפור, עם מורכבות. הסיפורים שמובאים לנו בפרשות אלו מראים לנו שזו האנושות. אם מורכב לך בחיים, סימן שאת/ה חי/ה. השאלה הגדולה היא מה נעשה עם הסיפור שלנו? אם נצליח לגשת אל האח/ההורה/הילד איתו מורכב לנו. אם נצליח לדבר איתם שלום ולשים את עצמנו במקומם כפי שיקרה בפרשות הבאות. הלוואי שכך יהיה!
עתירת גרנביץ' לומדת ומלמדת תורה במסגרות שונות, ממקימות ה"מדראשה – נשים מדברות תורה"
