ליצחק ולרבקה נולדו תאומים – בקרבם התרוצצו שני כוחות הפכיים משלימים – שדה ואוהל, חוץ ופנים, שעיר וחלק, ידיים וקול, אדמה ורוח, טבע ותרבות.
כל אחד מההורים נמשך אל החלק שחסר בו ומשלים משהו בנפשו: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.
יצחק, שה תמים, כווי עקידה – משתאה נוכח הפן המעשי והשורשי של בנו עשו, איש הבר, שריחו ריח שדה, שפיו ולבו שווים.
לעומתו רבקה שהגיעה ממשפחת בתואל ולבן, יודעת להעריך דווקא את הבן יושב האהלים, איש הרוח המאופק והשקול.
אך שני הבנים שלובים זה בזה מרגע לידתם 'תוֹמִם', כאשר יד אוחזת בעקב, וממשיכים להחליף ביניהם את הבכורה ואת הבחירה. והנה, גם ההורים משתפים פעולה מבלי דעת כדי להעניק את הברכה האחת לשניהם יחדיו – שכן רק יעקב העטוי בגדי עשו הוא יצור שלם המסוגל לברכה.
במדרש הבא אבקש להציע כי יצחק לא היה עיוור למצב וכי בחוש אבהי מפוכח נתן את הברכה ליצור הכלאיים הכמעט מיתולוגי שניצב מולו – זה שמאחד את השמיים עם הארץ ואת האוהל עם השדה, זה שקולו קול יעקב וידיו ידי עשו.
***
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת.
בידוע שנחלש באדם אחד מכוחותיו, מתגברים בו שאר הכוחות.
ביקש יצחק לברך בניו מתוך כוחות שהיו בו – אמר עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי כנגד כוח הפה, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה כנגד כוח החוטם, גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי כנגד כוח היד, והַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב כנגד כוח האוזן.
וכיצד לא הכיר בהחלפת בניו? וכי יחד עם עיניו כהו כל כוחותיו?
והא עשו שאיש צייד היה הכין מטעמים מחיות השדה, כמו שכתוב: רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר… כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. ויעקב שיושב אהלים היה, הלך אל חיות הבית, שכתוב: לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים. וכי כהה כוח טעמו שבפיו?
אלא מלמד שטעם יצחק והריח ושמע ומש והבין.
וכאשר אמר: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, נתן ביודעין ברכתו לדו-פרצופין זה שהוא עשו ויעקב כאחד, באמרו: כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
ומדוע לו שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים – ולא יהיה די באחד?
אלא אחד כנגד יעקב ואחד כנגד עשו.
גדי אחד כנגד יעקב המכונה צאן, שכתוב אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ…יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה.
ושעיר עזים אחד כנגד עשו, שבו נאמר הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר.
ושְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים בעיני אביהם.
תמר ביטון היא ראשת מדרשות באר ירוחם ואשדוד.
