א לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
ב עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַֽעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃
ג עֵ֤ת לַֽהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃
ד עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃
ה עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים
עֵ֣ת לַֽחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵֽחַבֵּֽק׃
ו עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃
ז עֵ֤ת לִקְר֨וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַֽחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃
ח עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ {פ}
ט מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּֽאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃ י רָאִ֣יתִי אֶת הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָֽאָדָ֖ם לַֽעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ יא אֶת הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת הָֽעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹֽא יִמְצָ֣א הָֽאָדָ֗ם אֶת הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר עָשָׂ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד סֽוֹף׃ יב יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַֽעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃
מעגליות החיים והזמן
למעלה משליש פרק משקיע שלמה המלך במגילת קהלת הנקראת בשבת חול המועד סוכות, כדי להדגיש בפנינו את מעגליות החיים וארעיותם.
את ההבנה, שמעגליות החיים אוצרת בתוכה, במידה זהה את האובדן לצד התקומה.
את ההרג ואת הריפוי, את המוות, הבכי והמספד ואת הלידה, השחוק והריקוד.
את עתות האהבה והשנאה, המלחמה והשלום.
שלמה מבקש לראות בכל החלקים כחלקי פאזל משלימים, בעלי משמעות ייחודית המצטרפים להעלם אחד.
העלם שאינו רק בבחינת עולם מוחשי או התעלמות שלו אלא גם במובן של אינסוף, עד ( כדוגמת: "..לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" תהלים קיט, פט) הצפון בתוך ליבנו. אינסוף המורכב מתקופות התלויות זו בזו, מיילדות וממיתות זו את זו.
ומתוך כך, שלמה מבקש מאיתנו לשאוף להיות בשמחה בכל עת גם כשהוא כואב, ככל שיהיה .
להתמקד בכאן ועכשיו מתוך בטחון בבורא העולם וראיה למרחוק.
לברך על הרעה מעין הטובה, כי ממנה ואליה היא, משורשה. ותכליתה אחת..
זוהי בדיוק מהותה של מצוות הסוכה המבטאת גם היא את ארעיות הקיום מחד ואת ערך הנצחיות מאידך.
זווית נשית
אמנם נשים פטורות ממצוות הסוכה ובכל זאת יש במצווה ייחודית זו מקבילה (שנשארה כהלכה רק לנשים) והיא במצוות הטבילה. בשני אלו אנו שוהים באמצעות גופנו ממש בתוך המצווה. במקום פיזי לא מוגן, שהות זמנית המבקשת נשיאת עיניים ובקשת הגנה.
מהות הנשיות מתבטאת במחזוריות ושינויים. אורח הנשים, מזרים את מעגליות החיים מדי חודש ומבטא את מחזוריות החיים הממיתה ומצמיחה כאחד.
בתוך הסוכה כמו גם במקווה, האדם שוהה כולו מתוך יכולת התמזגות מוחלטת עם יסודות הבריאה: מים במקווה, אדמה, אויר ורוח בסוכה. דווקא מתוך תחושת הארעיות שבשהייה זו, אך מתוך בטחון בנצחיות, מתאפשרת השתנות בעלת משמעות.
בשתי מצוות אלו ישנו דגש על ההווה הממקד אותנו בכאן ועכשיו. לחוות את הישיבה בסוכה בכל החושים שלנו, לא רק להזכר בסוכות מצרים. לחוות לידה מחדש בכל איבר מגופנו מתוך הטבילה.
לקבל את כל החוויות, גם הכואבות, מתוך הבנה שכל אחת מהם תורמת לצמיחתנו.
על מיטתי הארעית, הקבועה מדי שנה בתוך הסוכה, אני מתכסה, בסוכת שלומה של השכינה.
אני נושמת את האויר והאוירה, את ריח הגויאבות של השכנה, מביטה אל הירח המלא העושה למועדים, שולח קרניו מבעד לסכך, מאיר את הסוכה באור יקרות.
מתייחדת עם אלוקים.
מנסה לקבל את שנת תשפ'ד שזה עתה חלפה כעוד חלק בפאזל הגאולה.
מתפללת שישובו בנים לגבולם, שיחזרו שוב לביתם.
נחמה שולמן היא יועצת הלכה ומיניות.
