בילדותי, אבי ז"ל היה קורא לאמי את המגילה כשהיה חוזר מבית הכנסת, או במהלך היום. בדרך כלל השכנות ביקשו להצטרף לקריאה וכך יצא שבכל פורים התקבצה בביתנו חבורת נשים לשמוע את קריאת המגילה. אני התרגלתי כל כך לקריאה הזו עד שגם לאחר נישואי ביקשתי להגיע במיוחד לקריאה הזו, המשפחתית. הקריאה הנפרדת לנשים אינה חידוש של הדור האחרון בירושלמי מסופר שר' יהושע בן לוי כינס את בני ביתו לקריאת מגילה, ולאורך הדורות הוא היווה פתרון נוח לנשים רבות שהתקשו להגיע לבית הכנסת. אמנם, עד היום ברוב המקרים גבר הוא שקורא עבור נשים. השאלה העומדת לפתחנו היא האם אישה יכולה להוציא נשים ידי חובת קריאת מגילה והאם לשינוי כזה יש השלכות נוספות על הלכות הקריאה.[1] אוכל לומר שככל שנחשפתי לתופעה עצמה ולא להופעתה המתוקשרת כך הבנתי כמה עוצמות יש לקריאה כזו משותפת של נשים לנשים ואיזו רוממות רוח ושמחת פורים יש בקריאה כזו. יחד עם זאת, הבדיקה ההלכתית המאשרת את האפשרות הזו, אינה מחייבת. מי שחפצה ורוצה להמשיך וללכת לקריאה בבית הכנסת, עם הקהל כולו, תוכל לעשות זאת, ומי שתבחר להשען על הניתוח ההלכתי שבמאמר, תוכל אף היא לעשות זאת. ההלכה רק מאפשרת את הצורות המגוונות והשונות ואת הקריאה כרצון אישה ואישה.
במקורות העוסקים בחיוב נשים במקרא מגילה יש שני מקורות ראשוניים סותרים:
המשנה בערכין מציגה את העמדה המרחיבה כשהיא קובעת "הכל חייבין במקרא מגילה, הכל כשרין לקרות את המגילה". ומפרשת הגמרא שההכללה הנרמזת במילה הפותחת את המשנה: "הכל" מעידה על כך שגם נשים חייבות בקריאת מגילה ובשמיעתה.[2] ההלכה הזו מתיישבת עם דעת ר' יהושע בן לוי מראשוני האמוראים, שנשים חייבות במקרא מגילה כשם שהן חייבות בנר חנוכה ובמצה מפני ש"אף הן היו באותו הנס".[3] הנימוק לחיובן לדבריו הוא שנשים הן גיבורות החגים הללו ש"עיקר הנס נעשה על ידן".[4] אך בעוד שלגבי חנוכה ופסח הטענה שנשים הובילו את הגאולה דורשת מאמץ דרשני נוסח הקביעה "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים" או זימון של דמויות משנה כמו יהודית ומעשה הוליפורנוס, הרי שבפורים אין הדבר צריך ראיה: דמותה של אסתר שהביאה גאולה לעם ישראל בימי אחשוורוש בזכות מסירות נפשה עומדת איתן במרכזו של החג. על כך ניתן להוסיף שאילולי פנייתה לחכמים "קבעוני לדורות" החג לא היה נחוג כלל.[5]
האם יש ללמוד מכך שנשים נצטוו בחגים הללו יותר מאשר הגברים, שכן עיקר הנס היה על ידן? בעלי התוספות אינם סבורים כך. לדעתם, משמעות דבריו של ר' יהושע בן לוי היא שבכלליות גם נשים ניצלו ונגאלו בחגים הללו, יחד עם הגברים. עדיין, פירושם לסוגיה זו הוא חד משמעי. נשים חייבות בקריאת מגילה באותה רמת חיוב של גברים וכדבריהם: "מכאן משמע שהנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן".[6] גם רש"י קובע: "וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם".[7]
מנגד, ישנה תוספתא הגורסת פטור מוחלט לנשים מקריאת מגילה. התוספתא מתארת מידרג של חיובים לגבי קריאת מגילה הנוגעים לאישים שונים. וזה לשון התוספתא:
הכל חייבין בקריאת מגלה כהנים לוים וישראל גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן.[8]
זו הרשימה הפותחת את התוספתא והיא מונה את אלו שחייבים בקריאת מגילה ברמה זהה ביניהם ועל כן כל מנויים ברשימה זו מוציאים את האחרים ידי חובתם. אולם, התוספתא ממשיכה ומונה יוצאי דופן, כאלו שחייבים בקריאת מגילה ואין מוציאים את האחרים ידי חובתם ומשמע שקריאתם אינה ברמת חיוב זהה:
טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו.
טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. (שם)
אנדרוגינוס הוא מי שיש לו סימני נקבות וגם סימני זכרות, וטומטום הוא מי שאיבריו מכוסים ואין יודעים אם הוא איש או אישה. הסיבה לכך שאנדרוגינוס לא יוציא זכרים ידי חובתם ויוציא ידי חובתם רק אדרוגינים כמוהו היא שהצד הנשי שבו אינו יכול להוציא גברים ידי חובתם.[9] ומכאן שהתוספתא והמשנה חלוקות ביניהן בדין הנשים.
המעיין בהמשך התוספתא מגלה שלדעת התוספתא נשים פטורות לגמרי ממקרא מגילה, בשונה מן האנדרוגינוס שבגלל היותו גם חצי זכר חייב במגילה:
נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן (שם).
על כן, להלכה המקור מן התוספתא הובא כמקור המפקפק בעוצמת חיובן של הנשים במקרא מגילה ובשונה מן האמור במשנה בהתאם לסוגיית הגמרא המפרשת אותה.[10]
לאור הקיטוב בין שני המקורות בחז"ל להלכה הובאו מספר דעות שחלקן קיבלו את עמדת המשנה והעדיפו אותה על פני הנוסח שבתוספתא, וחלקן ניסו ליישב בין שני המקורות ולפשר ביניהן אחרות, היטו את ההלכה לצד התוספתא ומיעטו בחובת הנשים. בפועל ניתן למצוא חמש שיטות להלכה בנושא הזה. ודוק, חלק מן השיטות הן שיטות סדורות וסלולות בהלכה וחלקן הן דעות דחוקות ודעות יחיד, ומעמדן ההלכתי פחות. ובכל זאת אמנה אותן כאן, שכן בתפיסת העולם הכללית ביחס לתפקידן ומעמדן של נשים יש לכל אחת מן הדעות מקום, גם אם במקורות הקשורים לנושא דנן יש מהן המעוגנות טוב יותר ועל כן, ראוי יותר לסמוך עליהן להלכה ואין לחשוש לשיטות האחרות מפאת משקלן הפחות:
1. חייבות בקריאה ומוציאות גם אנשים ידי חובה.
עמדתו הפרשנית של רש"י בסוגיה בערכין לפיה נשים כשרות לקרות את המגילה ולהוציא זכרים ידי חובתם נחשבת כעמדתו ההלכתית.[11] הרמב"ם פוסק כך להלכה. ואלו דבריו המובאים במשנה תורה:
הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים
ומחנכים את הקטנים לקרותה
ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה… [12]
בהלכה הבאה הרמב"ם קובע:
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה.
נקל לראות שהרמב"ם לא הבחין בין חיוב נשים לחיוב גברים וגם סבר שהן יכולות להוציא ידי חובה את הגברים. מה שעומד ביסוד פסיקתו הוא הכלל הבסיסי שהלכה כסתם משנה וכפשט התלמוד. במקרה שלנו כשהתוספתא סותרת את המשנה ומחלקת בין גברים ונשים בניגוד לדברי התלמוד אין לנו אלא לדחותה. וכך מעיר גם המגיד משנה על אתר.[13] השלטי גיבורים מזכיר שזוהי ככל הנראה גם דעת הרי"ף שנשים מוציאות את הרבים ידי חובת קריאת מגילה. דעה זו מובאת בסתם בשולחן ערוך ונראה שגם ערוך השולחן פסק כך.[14]
גישה זו היא וריאציה על הגישה הקודמת. לגישה זו נשים אינן מוציאות גברים ידי חובתם מסיבה צדדית ולא עקרונית. לדבריהם, יתכן לומר שקריאת מגילה דומה לקריאה בתורה. וכיוון שאישה אינה מוציאה אנשים ידי חובת קריאה בתורה מפני כבוד הציבור, הרי שאין מחלקים בין קריאה לקריאה ולהלכה לגישה זו פוסקים בדרך דומה לגבי קריאת מגילה. הגישה מצויה בדברי ערוך השולחן ובדברי הפרי מגדים הנזכרים במשנה ברורה.[15] משמע מגישה זו שהסיבה שבגללה אישה לא תוציא גברים ידי חובתם אינה מפני שחיובה העקרוני הוא ברף נמוך יותר אלא מפני "כבוד הציבור".[16] לדעה זו אין מניעה שנשים תוצאנה נשים אחרות ידי חובה וגדרו אותן רק ביחס לקריאה בציבור שבו נמצאים גם גברים.
בעל ספר הלכות גדולות, מתקופת הגאונים (להלן: בה"ג), התחשב בעמדת התוספתא ופירש את המשנה והגמרא בהתאם. הבה"ג הציע אפשרות הלכתית הממצעת בין הגישה של המשנה הקובעת חיוב מוחלט לבין הגישה שבתוספתא המציגה פטור מוחלט לנשים. הוא הציע שהמשנה דיברה על שמיעת מגילה ואילו התוספתא התייחסה לקריאת מגילה. מסקנתו של הבה"ג היא שנשים חייבות בשמיעה ופטורות מקריאה:
"הכל חייבין בקריאת מגילה… נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה"(תוספתא)
אלא שחייבין במשמע, למה?
שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע.[17]
המשמעות ההלכתית של דברי בה"ג היא שנשים חייבות לשמוע אך פטורות מלהשמיע, כלומר מלקרוא. וככאלו אינן יכולות להוציא ידי חובה בקריאתן את מי שחייב לא רק בשמיעה אלא גם בקריאה, היינו גברים.
בעלי התוספות מביאים את דברי הבה"ג הללו ומציינים כי בכל מקרה, גם לדעת הבה"ג אישה מוציאה נשים ידי חובת שמיעה. וכל מה שהבה"ג קובע הוא שגברים לא יוצאים ידי חובה בקריאתן של נשים. גם הרא"ש מביא את דברי הבה"ג הללו וקובע: "דלא תימא אף נשים אינן יוצאות אלא בקריאה חשובה של אנשים. קא משמע לן שהאישה מוציאה חבירתה".[18] כלומר, שנשים מוציאות נשים ידי חובה בקריאתן, על אף שאינן מוציאות גברים ידי חובה. דעה זו מובאת בשולחן ערוך בדעת ה"יש אומרים" וברמ"א, וכן בלבוש.[19]
על העמדה הזו תוהה הגר"א מפני שעצם ההתחשבות בתוספתא בעייתית בעיניו. על כן הוא מציין שסברת השולחן ערוך הראשונה היא העיקר, ולפיה נשים חייבות ומוציאות גברים ידי חובתם:
וסברא ראשונה סבירא לי (וסברה ראשונה בשו"ע נראית לי)
דההיא תוספתא לאו דסמכא היא (שכן התוספתא אינה מוסמכת)
דגמרא פליג על התוספתא (שכן הגמרא חלוקה על התוספתא) [20]
לדברי הגר"א יש לדחות לגמרי את דברי התוספתא, שכן העמדה הנזכרת בגמרא היא שנשים חייבות. אולם, פוסקים לא מועטים הלכו בדרך זו שסלל הבה"ג. כך למשל פוסק הלבוש, ועוד.[21]
חלק מן הפוסקים סברו שנשים חייבות במגילה אולם, עדיין סברו שאישה לא תוכל להוציא אפילו נשים ידי חובתן, כיוון שיש בכך משום זילות ופחיתות כבוד לנשים. דעה זו מופיעה בקרבן נתנאל ולדבריו: "שאין אישה מוציאה נשים רבות ידי חובתן משום דזילא בהו מילתא".[22] בחינה של דברי הקרבן נתנאל בפנים, מורה על כך שהוא נסמך בדבריו על פירושם של בעלי התוספות במסכת סוכה המעיין בפירוש התוספות שם יראה שהשיקול של "זילא בהו מילתא" נאמר בדבריהם כדי למנוע מנשים להוציא דווקא גברים ידי חובתם ובהסתמך על דברי הבה"ג שקבע מפורשות שנשים מוציאות נשים.[23] על כן דברי הקרבן נתנאל לכל הפחות תמוהים.
במדרש הנעלם לרות שמקורו בספרות הקבלית נאמר (במתורגם לעברית( "ואמר רבי אבא נשים חייבות במקרא מגילה, אבל הם אינן קוראות לאחרים אבל חייבות לשמוע הברכה מפי המברך… ומחויבות במקרא מגילה- לשמוע מפי הקורא".
המגן אברהם מביא את המדרש הזה להלכה וכותב: "ובמדרש הנעלם רות כתוב דלא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים".[24] ערוך השולחן מנסה להבין את דברי המדרש הללו ומציע שיתכן שהסברה של המדרש היא "דקריאה לא נתקנה להן".[25] כלומר, שניתן לקרוא את דעת הבה"ג כעמדה רוחנית מהותית לפיה אישה אינה 'בת קריאה', והקריאה אינה תקנה לנשים. אמנם, ערוך השולחן מסתייג מהבאת מדרש זה להלכה, ולאחר שמזכיר את דעת המגן אברהם, קובע שהדבר צריך עיון. גם בעל החיי אדם תהה על הבאת מדרש הנעלם שהוא מקור לא מרכזי ולא מוכר. ולדבריו גם לשון הגר"א שמצטט את המדרש אינה מחייבת את התוצאה ההלכתית אותה גזר המגן אברהם:
וכן נשים אף על פי שמחויבות, מכל מקום אין עליהן חובת קריאה אלא חובת שמיעה, שמחויבת לשמוע מאיש, ואפילו לעצמה לא תקרא, אלא שיקרא לפניה איש
לשון זה שכתב המגן אברהם ס"ק ו' לא נמצא בזוהר חדש רות
והגר"א הביא לשונו
ואינו מוכרח אם רוצה לומר אינה קוראת לאחרים אבל לעצמה קוראה וצ"ע.[26]
אכן, קריאה מדוקדקת של המדרש כפי שציטטתי כאן אינה מחייבת את מסקנתו ההלכתית של המגן אברהם. ויש להוסיף ולפקפק בשימוש במקור קבלי כמקור הלכתי שהוא שווה ערך למקורות חז"ל. חדירה של רעיונות קבליים למרחב ההלכתי אמנם, מתרחשים במקומות לא מועטים, אך חדירה זו לא היתה מקובלת על הכל. ובודאי שאין זו דרך המלך של הפסיקה.
לפנינו אם כן, חמש גישות, שחלקן זהות הלכה למעשה אך שונות מצד ההגדרה המהותית והסברה:
1. נשים חייבות בקריאת מגילה כגברים ומוציאות את הגברים ידי חובתם (שו"ע בסתם).
2. נשים חייבות בקריאת מגילה כגברים אך לא מוציאות גברים ידי חובתם מפני כבוד הציבור כמו בקריאת התורה (פרי מגדים).
3. נשים פטורות מקריאה וחייבות בשמיעת מגילה ומוציאות רק נשים ידי חובתן (בה"ג, שו"ע ב"יש אומרים").
4. נשים פטורות מקריאה וחייבות בשמיעה אך מוציאות רק את עצמן אך לא את חברותיהן (קרבן נתנאל).
5. נשים פטורות מקריאה וחייבות בשמיעה ויוצאות רק בקריאה מפי אחרים, גברים (מגן אברהם).
מידרג האפשרויות מעיד על התחבטות ארוכת שנים בנוגע למקומן של נשים במרחב העשייה הריטואלית ההלכתית. מההצעה לשיוויון מוחלט כשמדובר מהותית במצווה שאין סיבה לומר שגברים התחייבו בה יותר מן הנשים ועד להצעה שעבודת ה' של נשים היא משנית לזו של הגברים, תלויה בהם ונסמכת עליהם. נדמה לי שהמידרג הזה נוכח בשיח הציבורי הדתי ומנעד הגישות משקף תודעות וחוויות דתיות שונות בין אם מדובר בחויה הדתית של גברים ובין אם בזו של הנשים.
יחד עם זאת, במקרה ההלכתי הזה נקל לראות שיש שתי גישות מרכזיות וסלולות השעונות על מקורות חז"ל. הפסיקה כדברי התלמוד שאינו משתמע לשני פנים או הפסיקה המנסה ליישב בין הגישות הסותרות בדברי חז"ל. כשלעומת הגישות הללו הצעות השעונות על סברות "חדשות" או סברות שמיובאות מנושאים הלכתיים אחרים או ממקורות הלכתיים אפורים.
שיטת המגן אברהם שאישה חייבת בשמיעה דווקא ואינה מוציאה אפילו את עצמה היא שיטת יחיד שלא נזכרה קודם לכן בדברי הפוסקים. עמדתו זו של המגן אברהם אף סותרת את התוספתא לפיה אנדרוגינוס וטומטום מוציאים את עצמם ידי חובה. פנייתו של המגן אברהם אל מדרש הנעלם שהוא נעלם כפשוטו, אף היא אינה משכנעת דיה.
כמו כן, ההצעה של הקרבן נתנאל לומר שנשים לא מוציאות נשים סותרת את דבריהם המפורשים של הראשונים עליהם הוא עצמו נסמך. גישה זו נסמכת על מקור לא הלכתי ונראה שהדברים מאלצים את דברי הבה"ג לומר היפך דבריו. לפיכך, על בסיס המנגנון המקובל בפסיקת ההלכה תהיה זו טעות להפוך את הגישות הללו להוראה רחבה או לחשוש להן ולחסום את דרכן של נשים לקריאה לכל הפחות עבור נשים. להבנתי, יש להתחשב בשתי העמדות המרכזיות: האחת לפיה נשים חייבות כגברים ומוציאות אותם ידי חובה והשניה שנשים חייבות בשמיעה ואינן מוציאות גברים שחייבים גם בקריאה. אך מוציאות נשים אחרות ידי חובתן. כמובן, שנשים שחפצות בכך יכולות לצאת ידי חובה בקריאה בבית הכנסת ולא מפי נשים. וכך יוצא, שכל העמדות הרוחניות נשמרות אלו בצד אלו.
השולחן ערוך פוסק שמגילה שנקראת בזמנה, קרי בי"ד ובט"ו באדר, "צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד"[27] קריאת מגילה נעשית אם כן, לכתחילה בפרהסיה. בניגוד לעניינים אחרים המצריכים עשרה משום שהם מוגדרים כדבר שבקדושה, במקרה של קריאת מגילה הצורך בעשרה נגזר מן החיוב לפרסם את הנס. על כן, עולה השאלה מי נכלל בעשרה הללו. וכאן יהיה הבדל בין שתי הגישות ההלכתיות המרכזיות שהבאנו. לגישה הגורסת חיוב זהה לגברים ונשים, נשים נספרות למניין עם הגברים. מי שמצדד בעמדה זו הוא הר"ן שפותח בהשוואה לזימון שם נשים אינן מצטרפות למניין, והוא מבחין בין זימון לבין קריאת מגילה ומכריע שלעניין מגילה נספרות למניין:
ויש אומרים שאף על פי שהן מוציאות אין מצטרפות למנין עשרה למאן דמצריך עשרה במקרא מגילה כדאשכחן בברכות [דף מה ב] לענין ברכת המזון דאף על גב דנשים מזמנות לעצמן אפילו הכי אין מצטרפות למנין ג' לזמן עם אנשים משום פריצותא וא"א דהתם הוא שאינן מוציאות אנשים בברכתן אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים ידי קריאה ואין מצטרפות עמהם למנין אלא ודאי מצטרפות וכי תימא ואמאי לא חיישינן הכא לפריצותא כי היכי דחיישינן התם אפשר לומר דשאני הכא דע"י צירוף אין שנוי במטבע ברכה אבל זמון דהוי שנוי במטבע ברהמ"ז וכיון שניכר צירופן עם אנשים איכא למיחש לפריצותא אבל כאן במגילה אין צירופן ניכר שכן דרך קריאתה ליחיד כרבים
וכיון דאין צירופן ניכר מותר דדכותיה נמי בבהמ"ז היכא דאיכא תלתא בר מנשים מצטרפין אף הנשים עמהן משום דהשתא אין צירופן של נשים ניכר עמהם כלל.[28]
הר"ן מבאר שבזימון משמעות הצירוף היא פריצות שכן יש שינוי בנוסח וצירופן של הנשים ניכר. אולם, לדעתו, במקרא מגילה שאין שום היכר לצירוף הנשים, כיוון שאין משנים את נוסח הברכה אין חשש פריצות ועל כן נשים נספרות למניין.
המאירי בפירושו למגילה מביא בתחילה את דעת הר"ן הזו בקצרה, לפיה נשים נספרות למניין לעניין קריאת מגילה ודוחה אותה:
יש אומרים הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה. ואף על פי שלעניין זימון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים, זו אינה אלא מטעם פריצות… אבל למגילה מצטרפות.[29]
המאירי מוסיף "ולא ייראה כן" ואינו מבאר את דבריו, מדוע לא ייראה כן, האם משום שגם במגילה יש חשש פריצות או מטעם אחר. גם הרמ"א כתב "ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה" ולא ביאר את צדדי הספק. וכן כתב הלבוש "וכן אין מצטרפין לעשרה".[30]
ונראה לי לומר שהפקפוק בדברי הפוסקים נוגע רק לשאלה אם נשים נספרות יחד עם גברים. כפי שעולה מתוך דברי הר"ן עצמו החשש מפריצות בולט בנוכחותו בספירה למניין משותף נשים עם גברים. נוסף על כך יתכן שהסיבה להתחבטות הזו נובעת מן העובדה שיש ספק לגבי אופי חיובן אם הוא שווה לגברים או לא. ויתכן שלדעה שאינן חייבות כגברים גם אינן מצטרפות למניין עם גברים.[31]
לכן, נראה לדעתי שודאי שאם יש עשר נשים הן נחשבות למניין לעניין פרסום הנס. וחייבות גם באמירת ברכת הרב את ריבנו בסוף הקריאה, הנאמרת רק כשיש מניין. וכך גם כתב הרב עובדיה יוסף בתשובה ופסק:
"כל שיש עשר נשים איכא פרסומי ניסא שפיר".[32]
גם ר' חיים זוננפלד צידד בדעת הר"ן המתירה צירוף של נשים למניין עשרה לקריאת מגילה, וכתב:
אין להזניח היש אומרים (=דעת הר"ן המובאת במאירי כ"יש אומרים"),
דשאני ברכת המזון בשם שצריך עשרה משום כבוד השם וצריך בני חורין ככל דבר הצריך עשרה
אבל בכאן טעם עשרה משום פרסומי ניסא, יש לומר דשפיר דמי…[33]
כיוון שנשים רבות מתכנסות לקריאת מגילה לאחר שהגברים שבים מקריאת מגילה, הן בערב והן בבוקר, הרי שברוב המקרים הציבור המתכנס הוא של נשים ועל כן נראה לי שכל שהתכנסו יחד למעלה מעשר נשים יכולות לברך הרב את ריבנו וגם יוצאות ידי חובת הקריאה בציבור.
בבית הכנסת בקריאה המרכזית הקורא מברך בנוסח "על מקרא מגילה" וזה נוסחה הקבוע של הברכה. אולם, לגבי נשים יש לדון. אם אינן חייבות אלא בשמיעה, הרי שלכאורה הן צריכות לברך "לשמוע מגילה" דעה זו נזכרת ברמ"א על סמך דברי המרדכי: "אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה". [34]
לפי זה, הנוהגות כשיטת השולחן ערוך שחייבות בקריאה ולא רק בשמיעה מברכות על מקרא מגילה. ואילו הנוהגות כרמ"א שנשים חייבות רק בשמיעה תברכנה "לשמוע מגילה".[35] אמנם, בניגוד לדברי הרמ"א, ר' חיים זוננפלד כותב שאין לשנות ממטבע הברכה גם לנשים ואין לייחד להן ברכה, דעתו מעוגנת בדברי הגר"א והפרי חדש.[36] ולכן, אם נשים הנוהגות כרמ"א בירכו 'על מקרא מגילה' יש להן על מי לסמוך.[37] וכך מובא בילקוט יוסף:
יש מהאשכנזים שנוהגים שנשים מברכות קודם המגילה "לשמוע מגילה" במקום "על מקרא מגילה".
אולם מנהג כל קהלות הספרדים שאף בקריאת המגילה לנשים יש לברך על מקרא מגילה.
וכן מנהג כמה מקהלות האשכנזים.[38]
המנהג שנשים קוראות מגילה בנפרד מגברים רווח, מקובל ומוכר עוד מתקופת האמוראים. וכך מעיד התלמוד הירושלמי:
בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים
ר' יהושע בן לוי עבד כן מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון
לפי עדות זו הקריאה לנשים היתה נפרדת וכחלק מקריאה לבני הבית בדרך כלל.
וכך כותב גם ערוך השולחן:
וכיון שנשים חייבות לכן הבתולות שהגיעו לי"ב שנים ויום אחד חייבות לשמוע מקרא מגילה
וכל אדם צריך לקרות בביתו לפני הנשים והבתולות
או שילכו לבית הכנסת של נשים
ובירושלמי [פ"ב הל' ה'] איתא דריב"ל הוה מכניש בני ביתו וקרא קמיהון
ערוך השולחן מציע אחת משתיים או שנשים תשמענה קריאה בבית או שתלכנה לבית כנסת של נשים, כלומר לקריאה מרוכזת שנעשית במיוחד עבור נשים. הרב עובדיה יוסף כותב ש"יש לעודד המנהג הנ"ל".[39]
ואכן הקריאה הרגילה שבבית הכנסת אינה מותאמת לצרכיהן של הנשים. לי אישית קרה שהחמצתי את המילים הראשונות של הקריאה מפני שעד שכולם התיישבו לקריאה והשתרר שקט בבית הכנסת כבר נגמר הפסוק הראשון של המגילה.[40] הריחוק של הנשים מבעל הקורא ולפעמים אף חוסר היכולת לצפות ולראות אותו אינם מאפשרים לשמוע את הקריאה כראוי. וכמובן שהעובדה שרוב הילדים בוחרים לשבת ליד האמהות וכמעט בלתי אפשרי שאף אחד מן הילדים לא יעיר איזו הערת ביניים או ישמיע קול ודי בכך כדי להחמיץ מספר מילים בודדות הפוסלות את כל הקריאה כולה. מכאן שהפתרון האולטימטיבי עבור נשים הוא קריאה נפרדת המיועדת להן. ובקריאה כזו, של מגילה בפורום של נשים אין מניעה שאישה תקרא את המגילה, ואפילו לדעה שנשים אינן מוציאות גברים ידי חובתם הרי שהן מוציאות את הנשים ידי חובתן.
ואם הנשים תתכוננה לקריאה במידת הרצינות הראויה, הקריאה עשויה להישמע יפה וצלולה ומדויקת לא פחות מקריאה על ידי גבר.
כאמור לעיל, אם יש יותר מעשר נשים ניתן לברך את ברכת הרב את ריבנו הנאמרת בעשרה, ולגבי הברכות לפני קריאת המגילה אולי מוטב לתת למי שנוהגת כשולחן ערוך שתברך "על מקרא מגילה" ובזה יוצאות ידי חובת כל השיטות וידי ספק ברכות.
[1] השאלה הזו טופלה בלא מעט מאמרים או פסיקות הלכה בדור האחרון ואין אני רואה במאמר הזה חידוש, אלא ש"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד". ומן הסתם פערי הניסוח ושינויי הסגנון יש בהם גם היבט מהותי.
[2] ערכין ב, ב.
[3] מגילה ד, א; ערכין ג, א.
[4] ראו דעת רשב"ם בתוספות, מגילה ד, א, ד"ה שאף הן היו באותו הנס.
[5] מגילה ז, א.
[6] תוספות מגילה, ד, א, ד"ה נשים.
[7] רש"י ערכין, ב, ב ד"ה לאתויי נשים
[8] תוספתא, מגילה, ב, ז.
[9] נראה שהתוספתא התייחסה לאנדרוגינוס כאל חצי גבר וחצי אישה. קיימת מחלוקת ראשונים לגבי המעמד המדויק של אנדרוגינוס אם הוא ספק איש ספק אישה, חצי איש חצי אישה, איש לגמרי, או סוג שלישי שאינו איש ואינו אישה. ולא כאן המקום להכנס לפרטי המחלוקת הזו.
[10] וראו ערוך השולחן, או"ח סי' תרפט, א שתיקן גירסת התוספתא וכתב שלשון התוספתא צריכה להיות שנשים חייבות ולדעתו פטורות מפני שאין זה כבוד הציבור. כפי שיבואר בהמשך.
[11] וראו ספר האגור הלכות פורים סימן אלף מג; רבינו ירוחם, תולדות אדם וחוה נתיב י ח"ג סג טור ב; טור או"ח, סימן תרפט.
[12] רמב"ם הלכות מגילה פ"א, ה"א.
[13] שם, אות ב.
[14] שו"ע, או"ח סי' תרפט, א; ערוך השולחן, או"ח, תרפט, ו.
[15] או"ח תרפט, א.
[16] אמנם, המשנה ברורה עצמו מוסיף ומביא גם את הדעות שאישה מחויבת רק בשמיעה ושזוהי הסיבה שאינה מוציאה גברים ידי חובתם (או"ח תרפט, ז).
[17] הלכות גדולות, סי' יט.
[18] רא"ש מגילה פ"א, סי' ד.
[19] על שו"ע, או"ח, סי' תרפט, ב.
[20] גר"א, שם.
[21] או"ח תרפט, ב.
[22] אות מ. דבריו מובאים בשער הציון אות טו.
[23] תוספות סוכה לח, א, ד"ה באמת.
[24] דברי המגן אברהם נזכרים גם במשנה ברורה, אות ח, ובביאור הגר"א ד"ה אין מוציאות.
[25] ערוך השולחן או"ח תרפט, ה
[26] חיי אדם חלק ב-ג כלל קנה, יא
[27] אורח חיים תרצ, יח.
[28] ר"ן על הרי"ף, מגילה ו, ב ד"ה מתני'.
[29] המאירי, מגילה ה, א ד"ה כל שהיא צריכה לעשרה.
[30] רמ"א, או"ח תרפט, ב.
[31] ראו אליה זוטא סי' תרצ, ז.
[32] יביע אומר ח"ח, או"ח, סי' נו וראו בפנים שנסמך גם על דעת הרב צבי פסח פרנק ועוד.
[33] שו"ת שלמה חיים או"ח סי' שע
[34] וכן ראו הלבוש, או"ח סי' תרפט, ב.
[35] רמ"א או"ח, סי' תרפט, ב.
[36] פרי חדש או"ח, סי' תרפט, ב: ויש אומרים אם האשה קוראת לעצמה מברכת לשמוע מגילה כו'. אינן דברים של עיקר לסמוך עליהם, אלא מברכות על מקרא מגילה כמו האנשים, וזה פשוט:
[37] הנהגות ופסקים, הלכות פורים וקריאת מגילה, ו
[38] ילקוט יוסף, קצוש"ע או"ח סי' תרפט , ט.
[39] יביע אומר ח, או"ח, נו.
[40] ערוך השולחן או"ח סי' תרצ, ג: "וכתב הרשב"א בתשובה [חלק א' סי' תס"ז] צריך השומע לשמוע כל תיבה ותיבה מהקורא".
