תוספת ל"מעוז צור": על בתו של מתתיהו

לאחרונה באתי לחבר מחרוזת נוספת לפיוט "מעוז צור", המוסבת על בתו של מתתיהו אשר על פי המוזכר במקורות מדרשיים אחדים מרדה בגזרה שלפיה כל בתולה הנישאת תיבעל להגמון תחילה. בית התוספת מעלה על נס את פועלה של בת מתתיהו, ומזכיר את שבחו של בורא עולם.

התעניינותי בדמות נשית זו החלה לפני שנים אחדות. בשנת תשס"ח (2007) התייחסתי בכתובים למסורות על בת מתתיהו במאמר דעה שהתפרסם ב"מעריב" ("חג שחרור האישה", מעריב, כ"ה בכסליו תשס"ח, 5 בדצמבר 2007, המגזין, עמ' 6). המאמר התמקד באחת המסורות על אודותיה, והוסיף להעלות היבטים אקטואליים הקשורים במעשה שנקטה בו. כמו כן, נדרשתי לדמותה של בת מתתיהו ב"כוונות נר חנוכה" שניסחתי, כוונות קצרות המיועדות להיאמר קודם הדלקת נרות בכל אחד מימי החנוכה. טקסט ליטורגי זה התחבר לקראת חנוכה של שנת תשע"ה (2014) ("כוונות נר חנוכה: כנגד אימהות האומה", אתר כיפה, כ"ד בכסליו תשע"ה, 16 בדצמבר 2014). לדמותה של אישה זו מתייחדת כוונת הנר הראשון, שנוסחה הוא כלקמן: "הנני מוכן/נה ומזומן/נה להדליק נר ראשון של חנוכה כנגד בתו של מתתיהו שבזכותה נעשתה תשועה גדולה לישראל".

ידועות מחרוזות נוספות אחדות שנתחברו בשלב מאוחר יותר לייסוד הפיוט המקורי (ראו בין היתר קיצור שני לוחות הברית, פירדא תנ"ו, הלכות חנוכה, צז ע"ד). לצד זאת, את ההשראה לכתיבת מחרוזת על דמות זו קיבלתי מסיגל לאה רוה, פעילה חברתית, שחיברה בית נוסף עליה, אשר טרם פורסם. למרות ששני בתי התוספת עוסקים באותה הדמות, נוסחם וסגנונם שונים הם לגמרי, והבית פרי עטי מדגיש כמובן מאליו את ההיבט האמוני שהיה קשור במעשה של אישה זו.

נוסח בית התוספת

התוספת שחיברתי על בת מתתיהו היא כאורך כל אחד מבתי "מעוז צור", והיא מחורזת לכל אורכה. הנוסח מתאים להיות מושר במנגינה הקלאסית של פיוט זה ששרים בהרבה מקהילות אשכנז. במקומות אחדים יהיה צורך לשוב על השורה יותר מפעם אחת (שורות 3, 6, 9). נראה לומר שהמיקום המתאים לומר את בית התוספת הוא בתום הבית "יוונים נקבצו עלי", העוסק בניצחון החשמונאים, וקודם לבית "חשוף זרוע קדשך", וזאת בהתאם לתפיסה המקובלת לפיה בית אחרון זה הוא תוספת מאוחרת לייסוד הפיוט (ראו קיצור שני לוחות הברית, שם).

נביא עתה את נוסח בית התוספת החדש, ולאחר מכן נעמוד על מקורותיו. וזה לשונו:

בִּתּוֹ שֶׁל מַתִּתְיָה
מָרְדָה בַּגְּזֵרָה הָרָעָה
לְהִבָּעֵל לַהֶגְמוֹן תְּחִלָּה.
גִּבּוֹרָה וּבַעֲלַת אֱמוּנָה,
בִּזְכוּתָהּ לְיִשְׂרָאֵל נֶעֶשְׂתָה
תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה.
בְּשִׁיר נְהַלְּלֶהָ
נוֹדֶה לְיוֹצְרָהּ
בְּקוֹל רִנָּה וְזִמְרָה.

מקורותיה של המחרוזת הנוספת

תפילת "על הנסים" שאומרים בחנוכה מוסרת בתמציתיות מרובה את פועלם של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו, שהוביל לניצחון המכבים. אם בקטע תפילה זה קיימת הידרשות לדמויות גברים, במקורות מדרשיים אחדים אנו שומעים על עוז רוחן של נשים בנות התקופה, ומכללן על בתו של מתתיהו שקמה עוררים על אחת הגזרות שגזרו היוונים שכל בתולה הנישאת תיבעל להגמון המקומי תחילה. חוק זה נודע בתור "חוק הלילה הראשון", ורווח במדינת שונות במזרח על פני תקופה של אלפי שנים.

הגיעו לידינו נוסחאות אחדות של המעשה בבתו של מתתיהו. בהתאם לאחת הגרסאות  [("מדרש חנוכה (נוסחא ג')", בית המדרש, חדר ו, עמ' 2–3], היהודים ביקשו להימלט בתחילה מהגזרה על ידי שנמנעו מלהתחתן, אולם בנות ישראל הלכו והזקינו ולפיכך לא ניתן היה להוסיף ולנהוג כן. גזרת היוונים התקיימה במהלך שלוש שנים ושמונה חודשים, עד שהגיע תורהּ של חנה בתו של מתתיהו להינשא, אחר שאביה אירסהּ לאלעזר בן חשמונאי. בת גדולים זו מיאנה להשלים עם האונס הידוע מראש שהיה צפוי לה. במהלך סעודת הנישואים קמה, ובאקט הפגנתי קרעה מעליה את בגדיה לנגד עיניהם המשתוממות של הקרואים, כשהיא נותרת במערומיה. חמשת אחיה כבשו את פניהם בקרקע מחמת הבושה, וביקשו תחילה להורגה. היא פתחה בנאום שבו הוכיחה אותם על אדישותם ואוזלת ידם. היא גייסה לעזרתה את התקדים המקראי של דינה בת יעקב, שנאנסה בידי שכם בן חמור, ואחיה שמעון ולוי תבעו את עלבונה. חנה האיצה באחיה ובחבריהם לשים את מבטחם ביושב במרומים, והוסיפה לשאת תפילה בעלת אופי מחאתי באומרה: "אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו". בעקבות מעשה זה טיכסו אחיה עצה ותחבולה, והחליטו להביא את אחותם לפני המלך, בטענה שלפי כבודה היא מבקשת להיבעל לו דווקא. הם נכנסו והרגוהו, ונעשתה תשועה גדולה לישראל.

במדרש אחר לחנוכה מיוחס מעשה מעין זה לבתו של יוחנן כהן גדול ("מדרש לחנוכה", בית המדרש, חדר א, עמ' 133). גם בספרות חז"ל קיימת הידרשות לגזרה להיבעל להגמון תחילה (ראו כתובות ג ע"ב; ירושלמי כתובות א, ה, כה ע"ג), וכמו כן התנהגות זו יוחסה בין היתר לבתואל אבי רבקה (ראו בין היתר מדרש אבכיר בתוך: ילקוט שמעוני, חיי שרה, רמז קט, מהדורת הימן-שילוני עמ' 490–491), אם כי אפשר לומר שמדובר בדרשה שיסודה בהסבר אטימולוגי. הדיון במכלול המקורות הנוגעים לגזרה זו הינו מעבר למסגרת זו.

נעיר מעתה הערות נוסח אחדות הנוגעות למחרוזת התוספת על בתו של מתתיהו. תחילה יש לציין בנוגע לשימוש בשם "מַתִּתְיָה" כי הן צורה זו והן הצורה "מַתִּתְיָהוּ" מוזכרות במקורות. נקטנו בצורה הראשונה מחמת החריזה, ובהקשר זה יצוין שהיא מופיעה בפיוט מאת רבי אלעזר הקליר המתאר את ניצחון החשמונאים (ראו שולמית אליצור, "פיוטי החנוכה: סמל מול ריאליה", בתוך: ימי בית חשמונאי, בעריכת דוד עמית וחנן אשל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 304–307). כמו כן, במחרוזת התוספת נעשה שימוש ברעיון לפיו בזכותה של בת מתתיהו נעשתה לישראל "תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה", נוסח המצוי ב"על הנסים" וב"כוונות נר חנוכה" שייסדתי. זאת מתוך ההכרה שהמעשה שלה היווה הגורם הראשוני למלחמה ביוונים, שהובילה לניצחון עליהם. כן ראוי להזכיר כי בדומה לבית הפותח של "מעוז צור", בבית התוספת משולב הפועל "שיר". אשר לצירוף "בְּקוֹל רִנָּה וְזִמְרָה" הוא איננו מצוי בתנ"ך, אולם כל אחד מהביטויים הללו מופיע בנפרד, כגון "קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים" (תהילים קיח, טו. וכן ראו ישעיהו מח, כ; תהילים מב, ה; מז, ב) ו"שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג. וכן ראו תהילים צח, ה). עם זאת, צירוף זה מופיע במקום אחד ב"ליקוטי תפילות" ששם נאמר: "שתהיה בעזרי. שאזכה לעבוד אותך תמיד בשמחה בקול רנה וזמרה ושירים וניגונים דקדושה" (ליקוטי תפילות, ברסלב? תקפ"ז, כז, עז ע"א).

היבטים אקטואליים

בקטע החותם את המאמר "חג שחרור האישה" כתבתי כלהלן: "למרות שהמאורע בבת מתתיהו הוא מעשה מן העבר הרחוק, אין הוא נטול זיקה ונעדר משמעות לזמננו. בצורה מרחיבה יותר אפשר לראות בדמות נשית זו אב-טיפוס ונציגת כל הנשים כולן לאורך הדורות שהעזו, מחו והתקוממו נגד ניצול גופן בידי גברים. לפיכך, זהו סיפור שמחובתנו להוסיף ולעיין בו גם בימינו, כולנו כאחד. יותר מתמיד וביתר שאת, שומה עלינו להפוך בו ולהפוך בו; בעידן של הטרדות מיניות, אונס, זנות וסחר בנשים – לא פג טעמו ולא נס לחו, וקולו האקטואלי עודו מהדהד ומהלך בינותינו".

והנה, בחודשים האחרונים ממש אנו עדים למעין התקוממות ציבורית בארה"ב וכן גם במדינת ישראל בכל הנוגע לעבירות ולפגיעות כלפי נשים בתחום האישי-המיני. נשים ששתקו והבליגו, לעיתים על פני שנים לא מעטות, החלו לתת פומבי לחוויות נוראיות שחלפו עליהן, שתיקה שנבעה פעמים רבות מהשתקה מצד הפוגעים ומאיומים והפחדות מצידם. חלק מהעבירות הללו נעשו בידי אנשים ידועי שם ונושאי משרות בכירות.

המחאה שאנו עדים לה בתקופה האחרונה יונקת מאותו שאר רוח של בתו של מתתיהו לפני למעלה מאלפיים שנה שנקטה במעשה חלוצי ונועז על מנת לשים קץ לפגיעה בבנות ישראל ולחילול גופן.

ניצבת עדיין לפני ציבור הנשים כברת דרך עד למיגור מכלול ההתגלמויות של העבירות בתחום המיני. אולם בחודשים האחרונים אנו עדים לשינוי תודעתי עמוק שהחל לצמוח מלמטה, מתוך ציבור הנשים עצמו. גל המחאה של הנשים כנגד חילול גופן שהתוודענו לו לאחרונה בארה"ב ובישראל, החל כבר לתת את אותותיו על הנורמות החברתיות ולחולל מפנה ראשוני אך משמעותי.