בחג האורים, חנוכה תשע"ח, במהלך שמונת ימי החג, בחרנו להאיר בזרקור על שמונה נשים מרתקות, המעורבות בפרויקטים משמעותיים שונים בהתנדבות. דרך אותם פרויקטים, נשים אלו מוסיפות אור, ומאירות את העולם. הפרויקט פורסם בעברית ובאנגלית בעמוד הפייסבוק של הארגון, וזכה לתגובות רבות ושיתופים.
נר ראשון: מרים פרידמן זוסמן
נצטרך הרבה יותר מפוסט אחד בפייסבוק בכדי להציג את האישה המאירה הראשונה בפרויקט החנוכה שלנו – "נשים מאירות", אבל אנחנו מבטיחות לנסות "לכסות" כמה שיותר מהפעילות הייחודית שלה.
אנו שמחות להציג את מרים פרידמן-זוסמן. כתושבת בית שמש ב20 השנים האחרונות, מאז עלייתה לארץ, מרים מעורבת בפרויקטים חשובים ומעניינים בתחומים שונים בעירה ובארץ. היא נמנית על הקבוצה המייסדת של אולפנת נוגה בבית שמש, המעניקה חינוך ברמה אקדמית גבוהה לצד חינוך תורני מצוין, הכולל גם לימודי גמרא, וכן תמיכה בבנות הבוחרות לשרת בצה"ל.
דרך מעורבותה בנושאי החינוך הדתי-לאומי בעיר, מרים נחשפה לקשיים הניצבים בפני הצעירות והצעירים בני העדה האתיופית. כך ב2010, הוקמה תכנית "שוהם", המאתרת צעירות וצעירים בני העדה כבר בגילאי היסודי, ובה הם מקבלים העשרה במקצועות הלימוד ובכישורי חיים. המחזור הראשון של התכנית החל לפני 7 שנים, בשאיפה להמשיך ולתמוך בתלמידות ובתלמיד;ים עד סיום לימודיהם באוניברסיטה.
החיים בבית שמש אינם תמיד פשוטה לאשה דתייה פמיניסטית. הקהילה הדתית הלאומית המשגשגת בעיר, נתקלת פעמים רבות בעוינות מצידה של הקהילה השמרנית הקיצונית, אשר נוכחותה הולכת וגדלה בעיר. לפני חמש שנים, מרים הצטרפה לקבוצת נשים תושבות העיר, ובהובלתה של נילי פיליפס, הן פנו למרכז הרפורמי לדת ומדינה. בליוויה של עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, הן הגישו תביעה נגד עירית בית שמש, בדרישה להוריד את שלטי הצניעות הפוגעניים, אשר נתלו ברחבי העיר. החודש, הן קיבלו רוח גבית מבית המשפט, אשר פסק שוב שהעירייה חייבת להסיר את השלטים באופן מיידי. "פסיקה זו היא ההתפתחות חשובה עבור בית שמש ותושביה, אבל המאבק הזה הוא בעל השלכות רחבות הרבה יותר ברמה הארצית. הפסיקה היא אזהרה לרשויות השלטון המקומי ברחבי הארץ, שלא לאפשר לקבוצות קיצוניות להשתלט על רחובות הערים", מסבירה מרים.
מרים מעורבת גם באחד הפרויקטים החביבים עלינו בקולך – "שבת דורשות טוב". בשנה האחרונה, מרים מכהנת כחברת ועד בארגון, אבל ההשראה שלה לפרויקט החלה עוד הרבה קודם. למי שטרם הכיר/ה, מטרתו של פרויקט "דורשות טוב" הוא לתת במה לנשים למדניות בעולם התורה וההלכה, ולאפשר לקהילות להכיר אותן וללמוד מהן. בשנה האחרונה, שנתו השנייה של הפרויקט, נטלו בו חלק 60 למדניות. השבת הבאה מתקרבת אלינו בצעדי ענק ותתקיים בשבת פרשת "אמור", י"ב-י"ג באייר (27-28.4). אתן/ם מוזמנות/ים לעקוב אחרי הפרסומים.
אין ספק כי מרים מאירה את העולם דרך הפרויקטים הרבים בהם היא מעורבת, ואנו שמחות שהיא הסכימה לקחת חלק בפרויקט "נשים מאירות".
"אני זכיתי לקחת חלק בפרויקטים מיוחדים", מרים מסכמת את השיחה, "לאלו מאיתנו שנמצאים במקום המאפשר להם לעשות זאת, אני רואה בכך זכות משמעותית לתת משהו חזרה לקהילות שלנו ולמדינה".
נר שני – מיטל בנשק
האישה עליה בחרנו להאיר בנר שני של חנוכה במסגרת פרויקט "נשים מאירות", עוסקת במאבק חברתי בתחום שקורה בעיקר במחשכים, והרבה פחות נעים לדבר עליו – המאבק בזנות. מיטל בנשק, מנהלת-שותפה בקואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות אומרת שהרבה אנשים מרימים גבה כאשר הם שומעים שהיא פעילה במאבק בזנות.כיום, אנו יודעות על 12,500 נשים ואנשים בזנות, מתוכם מדובר על כ10% קטינים. ההערכה היא שאחד מכל עשרה גברים צורך זנות. הזנות ולקוחותיה אינם פוסחים על אף מגזר. "במגזר הדתי, זה נושא מושתק שפחות נעים לדבר עליו, אבל אין לנו את הפריבילגיה לעצום עיניים", היא אומרת.
ביום יום שלה, מיטל, תושבת מעלה אדומים, היא מנכ"לית קדמה, ארגון אמריקאי שמקדם התנדבות ועשייה חברתית בקרב סטודנטים יהודים מהתפוצות. היא מייסדת ומנהלת-שותפה בקבוצת "פמיניסטיות הלכתיות" בפייסבוק, חברת ועדת ההיגוי של פורום הנשים של הבית היהודי, חברה בוועדה המייעצת של "121 – מנוע לשינוי חברתי", ומוצאת זמן גם להיות מנהלת-שותפה בקואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות. קואליציה בה חברה גם קולך.
אל נושא הזנות וסחר בנשים נחשפה בעקבות ספר שהתגלגל לידיה במקרה, ולא נתן לה מנוח. "לא הצלחתי להבין איך אנחנו כשומרי מצוות, לא נמצאים בחזית המאבק בעוול הזה", היא מספרת. היא חברה ליו"ר סיעת הבית היהודי, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מיוזמות הצעת החוק להפללת לקוחות בזנות ושיקום נשים בזנות. יחד קידמו קמפיין לקידום מודעות וגיוס הציבור הדתי למאבק. הן החתימו עשרות רבניות מובילות בציונות הדתית על קול קורא ציבורי, אשר קיבל תהודה במקור ראשון וברשתות החברתיות, ערכו סיור לרבניות ונשות ציבור בדירת החירום של עמותת סלעית, פנו אל אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי, אשר חיברה תפילה לאישה הרוצה לצאת מהזנות ואף הביאו משלחת מכובדת של פעילות ופעילים דתיים, ביניהן נשות ואנשי הלכה, לעצרת השנתית לזכר קורבנות הזנות אשר מתקיימת בתל אביב בקיץ. הקמת קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות, מסמנת עבורה את המהלך המשמעותי ביותר במאבק. את הקואליציה היא מנהלת יחד עם עו"ס נעה מבורך, והיו"ר המובילה ח"כ שולי מועלם-רפאלי. למעלה מ20 ארגונים מובילים מרחבי הקשת הדתית חברים בקואליציה. יחד הם פועלים להעמיק מודעות במגזר ולגייס עוד ועוד אנשים לפעולה.
רוצותים לקחת חלק ולהאיר עוד פינה אפילה בעולם?
הקואליציה עובדת עכשיו על פרויקט סל מזון לנשים שנמצאות בתהליך שיקום. צריך להבין שנשים שבוחרות לצאת מהזנות, מוצאות את עצמן במצוקה כלכלית מאחר ואין להן הכנסה או לפחות כזו שמאפשרת להן להתקיים בכבוד כל חודש. אגב, בחודש הבא, הקואליציה תקיים כנס על חשיבות גיוס הציבור הדתי למאבק בזנות. מוזמנים לעקוב, להירתם ולפנות כדי ללמוד איך אתם יכולים להירתם.
"זנות היא לא צחוק", מיטל מבקשת להדגיש, "אם נתקלים באמירות פוגעניות או מלגלגות ברשת או בכל מקום אחר כלפי הנשים – אל תתעלמו. הטרמינולוגיה היא קריטית. תבחרו להוסיף אור. תבחרו במונחים מכבדים יותר – אשה בזנות, אשה שנלכדה במעגל הזנות. זה נשמע מעט, אבל זה משנה תודעה".
אנחנו מזמינות אתכן/ם בחנוכה הזה לשתף ולהפיץ את אורן של נשים מאירות, העוזרות להאיר את העולם, ולעשות אותו מקום טוב יותר.
נר שלישי: שרי עוזרי-קרביץ
בנר שלישי של פרויקט "נשים מאירות" – פרויקט חנוכה תשע"ח, גילינו שלפעמים האור מאיר ממש מתוך הבית.
שרי עוזרי-קרביץ היא אשת חינוך ותיקה, תושבת מעלה גלבוע. בעברה היא חינכה באולפנא הפנימייתית-טיפולית בדולב, באולפנת עפרה ובתיכון שקד-דרכא בקיבוץ שדה אליהו. היא מדריכה לחיי אישות ומחנכת למיניות בריאה, בוגרת מרכז יהל ומנחת מורים בשיטת CFG. בשנתיים האחרונות, היא מעבירה סדנאות בתחום המיניות הבריאה החל מבנות בכיתה ו' ועד לבנות הגיל השלישי. בחודשים האחרונים הצטרפה לצוות קולך בתפקיד רכזת חינוך – מיניות בריאה ושוויון מגדרי.
ההחלטה להתמקצע בתחום המיניות הבריאה הגיעה דווקא מתוך האפילה. "כמחנכת וכמורה, נחשפתי ללא מעט פגיעות שחוו תלמידותיי", היא מספרת. "בזכות הליווי והתמיכה שנדרשה ממני, למדתי באופן אוטו דידקטי דרך ספרות מקצועית, נעזרתי באנשי מקצוע והצבתי לעצמי מטרה לתת מענה וידע לתלמידותיי לא רק סביב נושא הפגיעות. כך הגעתי ללימודים במרכז יהל".
כבת למשפחה חרדית ציונית, אשר למדה בבית יעקב עד כיתה ח', מצוקת היוצאים מהחברה החרדית תמיד נגעה לליבה. התאבדותה וסיפורה הטראגי של אסתי ויינשטין העצימו אצלה את התחושה, שהביאה אותה לפעילותה במסגרת ארגון "ובחרת".
"ובחרת – ארגון יוצאי המגזר החרדי" הוקדם ביוזמת יוצאי מהמגזר הנמצאים על פני כל הקשת הדתית. הארגון תומך ביוצאי המגזר הנמצאים תוך כדי תהליך, או בסיומו, מתוך כבוד לבחירה החופשית של האדם את אורח חייו. הארגון שואף לסייע בכל סוג של סיוע שהיוצא מבקש ואינו ניתן במקומות אחרים. רוב פעילות הארגון מושתת על מאות מתנדבים, אשר רובם בעצמם יוצאי המגזר החרדי. בין השאר ניתן סיוע במציאת תעסוקה, ברכישת השכלה, בהכנה לשירות צבאי, שבתות משותפות, ועוד.
"התחלנו בקטן", שרי נזכרת, "4 משפחות שאירחו 4 צעירים, בתיאום של קיבוץ מעלה גלבוע שקיבל פניה מצד הארגון". כיום, שרי עומד בראש המיזמים של הקיבוץ הדתי בשותפות עם ארגון "ובחרת", ומתנדבת בארגון בעצמה, בהעברת סדנאות, בארגון שבתות ופעילות בקו הפתוח של הארגון.
בין השאר הפיקה יחד עם שותפיה שבת ל50 יוצאים בקיבוץ. כל קהילת קיבוץ מעלה גלבוע נרתמה, החל מהישיבה אשר נתנה את החדרים לאירוח, וכל בחברים שנרתמו להעביר סדנאות והרצאות, ואפילו לסדר ולנקות בסיום. שרי פעילה במסגרת הארגון גם בתחום עבודתה, כמחנכת למיניות בריאה, ומעבירה סדנאות לצעירים וצעירות הקשורים לארגון בתחום זה.
לקו הפתוח של ארגון "ובחרת" פונים כ-800 איש בשנה. שרי מסייעת בהכשרת מתנדבים לקו. המתנדבים כיום בקו, הם חברי קהילת קיבוץ מעלה גלבוע. "השאלות שמגיעות לקו הן מגוונות", היא מסבירה, "חלק הן שאלות על ידע, אמונה, רצון לשתף מצד המתקשר/ת. אלה דברים שאפשר לתת להם מענה במקום. נושאים אחרים, כמו מציאת תעסוקה, או חיבור ליוצאים נוספים באזור, מועברים הלאה למתנדבים אחרים לטיפול".
"הפרויקט הזה התחיל ממש בקטנה, ולראות איך הוא צומח ומאיר את העולם לעוד ועוד א/נשים שזקוקים לו, זו תחושת סיפוק שקשה להסביר. אני מברכת על ההזדמנות שניתנה לי להיות חלק".
נר רביעי: אסנת בן שושן-פרוז
שעה לשבת ובראש כבר מתנגנת מנגינת לכה דודי בנוסח בית אמאבא. עבור האישה המאירה של הנר הרביעי, אסנת בן שושן-פרוז, המנגינות הללו הן נוף ילדותה, כילדה למשפחה מסורתית הגדלה בקיבוץ חילוני, המציצה מתוך העזרה הקטנה והצפופה על אביה מתפלל. כיום, היא מאירה את העולם בפייטנותה בקהילת דגל יהודה בירושלים.
אסנת היא מנכ"לית חברת ספרת בע"מ – בית תוכנה לפיתוח תוכנות ניהוליות בירושלים, אם לשלושה. בעלת תואר ראשון, חברה במקהלת נובה של זיוה בן עטר, בה נלמדים פיוטים מעדות המזרח השונות, ובעיקר מרוקאים.
"חיפשתי מקום שבו בתי תוכל לעלות לתורה", היא מספרת כיצד הגיעה אל קהילת דגל יהודה, קהילה ספרדית-שוויונית, יחודית בנוף הישראלי. את בת המצווה שלה עצמה, אותה לא חוותה בילדותה כאירוע משמעותי בבית כנסת, היא חוותה מחדש בקרב הקהילה. "למדתי את הטעמים עם אבא ועליתי לתורה בדגל יהודה בעצמי".
מהר מאוד מצאה את עצמה משתלבת בקבוצת "אעופה אשכונה" של הקהילה. חברי הקבוצה מעמיקים בפיוטים ובקריאת המגילות בנוסחים השונים, וכך למדה עוד על חזנות והובלת תפילה, והחלה להשתלב בהובלת חלק מתפילות השבת. בהמשך, הפכה גם להיות חברת ועד בקהילה, תפקיד בו היא מכהנת כבר מספר שנים, ובמהלכן יזמה והובילה מספר לא קטן של סדנאות ללימוד הובלת תפילה, קריאה בתורה ובמגילה והכנה לתפילות הימים הנוראים. "כאשר נשים משתלבות בהובלת תפילה בקהילה, פעמים רבות, אפילו אם ישבו כל חייהן הצעירים בבית הכנסת, הן חסרות את הכלים והידע. הסדנאות מאפשרות להן, וגם לגברים רבים ללמוד ולהשתלב".
בשלוש השנים האחרונות, אסנת שותפה בהפעלת פרויקט חלוקת מזון לקשישים בשכונת קטמונים. "זו היתה יוזמה של תלמיד של חבר הקהילה שלנו, דרורי יהושע. הוא רצה לחלק מנות חמות לזקנים כפי שאביו ז"ל היה עושה". אל הפרויקט חבר דרור, בעלי מסעדת "סושי רחביה" האחראית על בישול המנות, אשר מרכיביהן נקנים בשוק. הכל נארז במסעדה ונשלח אל מרכז החלוקה במרכז המוסיקה בגוננים. השליחים, תלמידות ותלמידים מבית הספר והוריהם, מביאים בעצמם את המנות לבתי הקשישים ברחבי השכונה, אליהם הגיעו חברי הפרויקט דרך אשת קשר במחלקת הרווחה של העיריה.
"דגל יהודה הוא בית – בית רוחני בו אני יכולה להתחבר מחדש לתפילה, לקריאה בתורה, ללימוד תורה, למעורבות החברתית", היא מסבירה, "בית בו אני יכולה להביא לידי ביטוי את המסורת העתיקה שינקתי מבית אבא, בו אהבת התורה והחיים כיהודייה בארץ מקבלים ביטוי עמוק ושלם". היא מספרת כי החברות בקהילה מאפשרת לה לאחות ולחבר חלק מהקרעים שנפערו בה לאורך השנים, בשנות התיכון בו לא היתה הכרה במטען התרבותי העשיר שנשאה עמה מבית הוריה.
נר חמישי: פייני סוקניק
"לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא" (ספר הזוהר על פרשת תצווה) – אין אור אלא ההוא היוצא מתוך החושך. המקומות החשוכים אליהן אנו מתגלגלות בחיינו, יש בכוחן להצמיח מאיתנו כוחות נפש אדירים, שעוזרים לנו להאיר מאיתנו החוצה. האישה המאירה ביום החמישי של פרויקט "נשים מאירות" של ארגון קולך, פייני סוקניק, היא ההמחשה המושלמת לאמירה זו המובאת בזוהר.
כיום, פייני, עמיתה במכון מנדל למנהיגות, היא מורה ויועצת חינוכית במקצועה. גדלתי בקהילה החרדית בשכונת הדר בכרמל. לגדול בחיפה, העיר האדומה, שונה מאוד מלגדול כחרדית בבני ברק או ירושלים. השוני הזה, לדבריה, עזר לה להפוך למי שהיא היום.
"נישאתי בגיל מופלג, בת 22", היא מספרת,"אחרי 6 שנים כבר היינו 'משפחה לדוגמא' – שלושה ילדים קטנים, אמא עובדת ואבא לומד". כשהיתה בת 28 הכל התפרק והיא נותרה לגדל שלושה ילדים לבדה, להתמודד עם מערכת בתי הדין ובתי המשפט ועם קהילה שברובה הסתכלו עליה באור שלילי, אפילו שאיש מחברי הקהילה לא ידע מה הביא לפירוק התא המשפחתי.
"הרגשתי לבד וחשבתי שזה רק הסיפור שלי", היא ממשיכה, "כשהכרתי עוד נשים חרדיות פרודות וגרושות, הבנתי שזה הסיפור של כולנו". אנשים בקהילה החרדית, המורכבת מ"משפחות שלמות" הרחיקו מתוכם את אותן נשים. היא חיפשה ארגון שיוכל לסייע לה ולחברותיה החדשות בייעוץ, תמיכה, בלמידת הזכויות. אבל בשטח לא היה מענה מתאים לנשים חרדיות.
כשנתיים לאחר מכן, כאשר קיבלה את הגט המיוחל, אותה תחושת בדידות שחוותה, הביאה אותה להקמת ארגון שייתן את המענה המתאים לנשים חרדיות ודתיות שעוברות תהליכי גירושין ופרידה, ללא קשר לסיבת הפרידה. כיום, עמותת "באשר שתלכי" בנתה סביבה קהילת נשים וירטואלית, הפועלת גם בעולם האמיתי. העמותה מלווה נשים ללא שיפוטיות ומסייעת להן להתקדם קדימה ולהפוך את המשבר המשפחתי והאישי לאתגר לצמיחה והתקדמות, זאת באמצעות מערך שלם של ייעוץ, תמיכה, הכוונה רגשית, וגם משפטית. החברות והפעילות בארגון מנסות לשנות את השיח הקהילתי הציבורי בתוך הקהילה החרדית והדתית, ובאופן כללי בעולם משיח של צדקה ורחמים, לשיח של כבוד וזכויות לאשה באשר היא אשה, ללא קשר לסטטוס המשפחתי שלה.
"התחלתי בזה כי לא היתה לי ממש ברירה", פייני מסבירה, "הרבה לילות בודדים ללא שינה, הביאו אותי לשאול את עצמי ולחשוב למה הגעתי למקום הזה, למרות שלא תכננתי להיות אם חד הורית לשלושה ילדים קטנים". כשהקימה את הארגון, היא גילתה ואקום גדול מאוד והבינה עד כמה הפעילות הזו היתה חסרה. "הבנתי שאולי זו הסיבה שבגללה הגעתי למקומות ההתמודדות החשוכים האלה".
האור הקטן שנדלק בה, כאשר החלה עם הפעילות החברתית שלה, תפס כנראה גם את עין הציבור. בטקס המרכזי של יום העצמאות בשנת תשע"ו, נבחרה פייני להיות אחת ממדליקות המשואות. "עמדתי שם בשליחות כל אותן נשים ומשפחות, שמגיע להן הכרה על ההתמודדות, האומץ והנכונות לנסות באופטימיות להתקדם ולצאת מעמק הבכא האישי שלה".
“באשר תלכי" הוא ארגון קהילתי המבוסס על פעילות התנדבותית רבה בתחומים שונים. "אנחנו מזמינות כל מי שמעוניינת לקחת חלק, ליצור קשר ולהיכנס לקהילה מיוחדת, שמרבה אור ומפזרת תקווה, גם במקומות שאנשים רבים אחרים מעדיפים להתעלם מהם", מסכמת פייני.
נר שישי: צופית גולן
החשיבות של ריבוי הקולות, של מתן מקום מסביב השולחן ומתן ייצוג לכל הקהלים בציבור, מאיר פעמים רבות את הדברים באור אחר ומשנה את האופן שבו העוסקים בתחום מסוים מסתכלים על הדברים. סיפור חייה של צופית גולן, האישה המאירה ביום השישי של פרויקט "נשים מאירות" של ארגון קולך, הביא אותה להשמיע קול אחר, הדורש מקום שווה לאנשים עם מוגבלויות סביב השולחן. "הנוכחות שלנו עושה את ההבדל! כאשר אנו בוחרים להתנדב במקומות שאינם קשורים קשר ישיר לאנשים עם צרכים מיוחדים, אנחנו יוצרים הלכה למעשה את השינוי התפיסתי בחברה", מסבירה צופית. "אנחנו לא נתפסים יותר כמסכנים ומבודדים אלא חלק מהקהילה כולה, כמי שיש לו מה לתרום ומוכן לתרום לכלל ולכן לכלל כדאי להנגיש את הסביבה עבורו – אנחנו הופכים משמעותיים לחברה כולה".
צופית גולן,נשואה, אמא לארבע ילדים, מעצבת אלבומים דיגטאליים אשר מתגוררת ברחובות.
לפני כחמש עשרה שנים, צופית עברה תאונת דרכים קשה, אשר הותירה אותה עם מוגבלויות שונות, המשפיעות על התפקוד היומיומי. "הבנתי שאם אני רוצה להפוך את חיי למשמעותיים למרות המגבלות, עליי לפעול ולא לחכות לאחרים שיפעלו", היא מספרת. "אם אני רוצה נגישות אני צריכה להנגיש ולא לחכות לחוק או עירייה שיפעל". צופית הצטרפה לתכנית "קהילה נגישה", הפועלת במטרה לקדם שילוב מלא של אנשים עם מוגבלויות בקהילה, בעיקר באמצעות הסרת חסמים לאוכלוסייה עם מוגבלות פיזית. צופית היתה שותפה להקמת ועדת נגישות ושוויון עירונית ברחובות.
"אחד האתגרים הגדולים שאני רואה לנגד עיני כאשה דתייה הוא הנגשת המקוואות בישראל.
בישראל לטובלת עם מגבלה קשה מאד למצוא מקווה נגיש שהוא אכן נגיש ומתאים לכל סוגי הלקויות וגם אם קיים מקווה שכזה יש קושי למצוא מידע אמין לגביו.
נושא נוסף שיש לתת את הדעת עליו בנוגע לטבילת נשים הינו נגישות השירות, הנגשת מקוואות אינה רק מעלון או פס נחיה לעיוור אלא גם ובעיקר נגישות השירות – ישנן לקויות רבות הנסתרות מהעין ויש נשים המתמודדות עם מגוון לקויות חלקת נראות וחלקן לא. בשנים האחרונות צופית גם מעבירה סדנאות לבלניות בנושא נגישות.
בנוסף צופית פעילה בתחום החינוך ברחובות, היא מכהנת כבר שנתיים כיו"ר בית הספר הממ"ד בו לומדים ילדיה, וכן בפורומים נוספים בהם היא משמיעה גם את קולם של ילדים עם מוגבלויות.
צופית פעילה לשינוי גם במרחב העירוני בו היא חיה אבל גם במרחב הארצי, כאשר ההבנה שיש תהליכים שצריך לפעול בהם בכמה מישורים.
"אני מאמינה שחיבור בין אנשים שונים מקהלים ותרבויות שונות הוא אפשרי וחשוב", היא מבקשת לסכם, "החיבור הזה מתקיים בצורה מיטבית כאשר יש מטרה משותפת, יחד עם נכונות לקבל ולהקשיב אחד לשני."
נר שביעי: נחמה שולמן
האור והמים יש בכוחם לטהר. האור המאיר מאפשר לקבל תמונת מצב ברורה של דברים, בעוד שהמים, מסירים מעל הגוף הנמצא בתוכם, את המחיצות המפרידות בין המים לגוף. שניהם, האור והמים, מביאים לידי טיהורם של המשתמשים בהם.
האישה המאירה של הנר השביעי, נחמה שולמן, עוסקת בעולם הטהרה והמים שנים רבות, במטרה להאיר פנים לנשים טובלות ובלניות באשר הן.
נחמה, אחות כללית במקצועה בבית החולים אסותא, היא יועצת הלכה בוגרת מדרשת 'נשמת', מייסדת מקווה "פקיעין" בתל אביב, מקימה ומפעילה את אתר "מקוה.נט", ועד לאחרונה גם בלנית.
נחמה היא פעילה בכל הנוגע להכשרת מדריכות כלות ובלניות ונוטלת חלק פעיל בארגון כנסי הבלניות. כמו כן, כחברה מייסדת בקבוצת "אדוות" ייצגה את הבלניות בוועדה שדנה בהעלאת שכרן ושיפור תנאיהן.
כמי שעוסקת שנים בהדרכת כלות ובמתן מענה לנשים בנושאי אישות, היא נתקלה שוב ושוב בשאלה לאיזה מקווה כדאי ללכת. כך הגיעה להקמת אתר מקווה.נט, הממפה מקוואות בארץ ובעולם, ומקבל עדכונים מגולשות המשתמשות במקוואות עצמם. בנוסף באתר קיים שו"ת בו ניתן לקבל מענה לשאלות הלכתיות בנושא הטבילה.
לפני כ15 שנה החלה להוציא לפועל את חלומה להקים מקווה באווירה אחרת. כך לפני שבע שנים, השיגה תרומה והביאה לשיפוץ ופתיחה מחודשת של מקווה "פקיעין" בתל אביב – מקווה קטן ברחוב צדדי, אשר הפך ברבות השנים לחוויה ושם דבר בין הטובלות, בין השאר גם בגלל יחסה של נחמה ושאר הבלניות אל הנשים המגיעות לשם.
דווקא תפקודה כבלנית, הביא אותה להבין את מצבן העגום של הבלניות. "כשהסתכלתי בתלוש גיליתי שמשלמים לי 16 שקלים לשעה", היא מספרת, "אפילו לא שכר מינימום".
מאבק המקוואות מבחינתה, ומבחינת חברותיה לקבוצת 'אדוות', הוא מאבק כפול. הבטחת יחס מכבד לטובלת לפי מנהגה מחד, ומאידך גיסא, יצירת שיפור משמעותי בתנאי ההעסקה של הבלניות והעצמתן של הבלניות. עבור נחמה וחברותיה, הדברים ברורים. המקווה הוא מקום לסולידריות נשית בין כל הצדדים. "הרמה הסוציו-אקונומית של רוב הבלניות היא נמוכה", היא מסבירה. "פעמים רבות מדובר במפרנסות יחידות אשר מועסקות בתנאים לא אנושיים, וחוששות להתלונן על כך". הועדה בה ייצגה את הבלניות מטעם קבוצת 'אדות', אכן חוללה שינוי בשכר הבלניות, והביאה לשיפור משמעותי בתנאיהן.
"נשים חוות חוויות לא פשוטות במקווה", היא עוברת להסביר על המרכיב השני של המאבק. "כאשת סיעוד אני מבינה כמה חשוב לשמור על כבודה ופרטיותה של אשה הטובלת". היא מסבירה שמקום עמידתה של הבלנית, מעל ראשה של הטובלת, מציב את הטובלת במקום וברגע חשוף מאוד, שלו השלכות פסיכולוגיות לא פשוטות.
"צריך לאפשר לאשה לבחור איך היא רוצה לטבול. כמו שבארה"ב מקובל לשאול בהרבה מקוואות: How would you like your mikve?, כך אני שואלת נשים שמגיעות אליי. זה מה שאני מצפה מבלניות אחרות לעשות", היא מסכמת, "חייב להימצא האיזון שיחזיר אמון בין הבלניות לבין הטובלות".
נר שמיני: יעל גידניאן
"אז אגמור בשיר מזמור…". אנו בוחרות לסיים את פרויקט "נשים מאירות" של ארגון קולך בשיר מזמור עם יעל גידיניאן, אשה מאירה, הפועלת לקידום מסורת הפיוט בקהילות ישראל, ללמוד וללמד תורה ושירה.
יעל גידיניאן היא ירושלמית, בוגרת "פלך", בעלת תואר שני בלימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית. מנהלת תוכנית "120" בארגון שחרית ותחום מעגלי שיח פוליטי. את דרכה הציבורית החלה כבר בנעוריה, כאשר כיהנה כיו"ר מועצת התלמידים והנוער בירושלים.
בהמשך, בתקופה הלימודים באוניברסיטה ייצגה את הפקולטה למדעי הרוח באגודת הסטודנטים. כמו כן, יעל כהנה במשך ארבע שנים כיו"ר אגודת המפגש הבין-דתי, הפועלת לקידום יחסי שכנות טובה ושלום בין כל יושבי הארץ על בסיס של שיח בין דתי בו משתתפים בני כל הדתות החיות בארץ הקודש. יעל מכהנת גם כיו"ר ארגון "קהילות שרות – פיוט וניגון".
"החוויה בקהילות שרות כוללת את כל החושים", היא מספרת. "זו הזדמנות נפלאה ללמוד תורה, ללמוד שירה, לשיר בקול גדול ולהכיר לעומק מסורות שונות ומגוונות בעם ישראל, ולעיתים גם את התרבויות השכנות בתוכן חיו הקהילות היהודיות בתפוצות".
הארגון פועל במטרה לקדם את מסורת הפיוט ומתן המשכיות גם בקיבוץ הגלויות ובעולם החדש שבו אנו חיות/ים. חברי הארגון מבקשים לחשוף א/נשים מקהילות מגוונות למסורות ישראל השונות, להקהיל קהילות סביב הלימוד המשותף וחווית הפיוט. ברחבי הארץ מתקיימות קהילות שונות הקשורות לארגון, והארגון פועל להרחבת השיח לקהילות נוספות לערים ויישובים נוספים. מוזמנותים להצטרף.
"אני מאמינה בחיבור בין א/נשים מקהילות שונות", אומרת יעל. "מפגש בין קבוצות בדרך הנכונה יכול להביא הרבה טוב לעולם. הסתגרות ופחד מייצרות איבה, המייצרת אלימות, המייצרת עוד פחד". מפגש עם קהילות אחרות, לדבריה, מייצר הבנה שלהן והבנה של עצמנו ושל הקהילה שלנו. "זה מחזק את הזהות שלי ומאפשר לי ללמוד על זהויות אחרות ממקום בטוח וסקרני".
את ההשקפה הזו מביאה יעל לא רק לתוך הלימוד של הפיוטים והכרת המסורות של קהילות ישראל השונות, אלא גם לתוך פעילותה באגודת המפגש הבין-דתי. האגודה מפגישה בין קבוצות בכל רחבי הארץ של יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים הנפגשים על בסיס קבוע ומשוחחים על נושאים של מסורת, דת, אמונה, חיי היומיום ובאמצעות המפגש הזה לומדים להכיר זה את זה ולייצר הבנות עמוקות על המציאות שלנו.
לסיום מבקשת יעל להאיר על פעילות נוספת שלה בעמותת עמר"ם העוסקת בפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. "חשוב לי שכל אדם בישראל יבקר במאגר העדויות ההולך וגדל של עמותת עמר"ם: http://www.edut-amram.org/categories/all/ כדי להבין על מה מדובר בפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן", היא מסכמת. "כדי להוסיף אור, עם ישראל זקוק לתהליך של הכרה, צדק וריפוי. הדרך לריפוי עוברת קודם כל דרך המודעות".
פרויקט נשים מאירות של קולך, חנוכה תשע"ח הסתיים. אנחנו שמחות שזכינו להאיר על נשים מיוחדות ומעניינות אשר מוסיפות אור בעולם.
אנחנו מזמינות אתכן/ם לשתף ולהפיץ את אורן של הנשים המאירות. סוף חג שמח לכולן/ם!
#sharethelights
#women_light_up_the_world
