בפרשת פנחס באים לידי ביטוי באופן בולט שני גילויי מנהיגות, זה של פנחס בתחילת הפרשה, ביוזמתו האמיצה הגורמת להפסקת המגפה בבני ישראל וזה של משה בסוף הפרשה כמנהיג אחראי, הדואג למנות לו מחליף ראוי.
בין שני אלו מופיע סיפורן של בנות צלופחד, זהו סיפור קטן ולא הרואי לכאורה, כי בנות צלופחד רק פונות למשה בשאלה ובבקשה להתאמת החוק לצרכיהן הדיפרנציאליים. עם זאת, על רקע התקופה בה הן חיו, הן נדרשו לשבור חומות רבות של שתיקה בתוכן ובמציאות כדי לעמוד מול ההנהגה ולהשתמש בזכות הדיבור ולבוא בטענה על רצונן בנחלה פיזית במציאות.
רוב הפרשנים מרחיבים את דברם על מנהיגותם של פנחס ומשה. כך גם עולה בדרשותיו ובפרשנותו של הרב משה כלפון הכהן (להלן הרמ"ך) רבה הראשי של ג'רבא (1950- 1874). הרמ"ך מרחיב בדבריו על המנהיגות של משה וכאשר הוא כותב על המקרה של בנות צלופחד הוא לא מתייחס אליהן ולמקומן כלל, הוא כמו מדלג עליהן ומתמקד בשיח של משה עם ד' בעניינן. משם הוא עובר לעסוק בדיני ירושה ומדבריו עולות תפיסותיו הפטריארכליות.
הוא מבקר את השינויים המתרחשים בעולם בתקופתו בעניין שוויון זכויות לנשים בנושא ירושה: "ובזמנינו זה שמעתי דחדשים מקרוב באו אשר חונכו על ברכי זרים… ושאול ישאלו מה טעם לזה שאין הבת יורשת ומה נשתנית הבת מהבן, הלא שניהם חלק וחתיכה הם מהאב? וכו…" (יד משה, עמ' תק) והוא מרחיב שם על התנגדותו תוך הסתייעות בדברי הרמב"ם במורה נבוכים. הרב ממשיך ומנצל את ההזדמנות לכתוב מתוך עמדה מהותנית את ביקורתו על השינויים שחלים בעולם בזמנו בנושא שוויון לנשים: "האישה היא קרקע העולם והיא נשפעת מן האיש…. וכל כבודה בת מלך פנימה" ומתנגד למהלך שנשים "אשר הלכו בעקבות הנוצרים" יוצאות לעבודה: "מהות האישה, סדרה וטבעה, כשנבראת לא נבראת רק להשלים מחסורי האיש ולעזרו וכן כתוב אעשה לו עזר כנגדו, ועוד כי היא חלק מהאיש כי מאיש לוקחה זאת".
במקומות נוספים בכתביו עולה תפיסתו הפטריארכלית של הרב והיא מקוממת ואף מבלבלת על רקע יחסו החיובי לשינויים רבים שהתרחשו בעולם בתקופתו.. הוא הכיר את הרוחות החדשות אשר נשבו באירופה לאחר המהפכה הצרפתית והוא ביטא הערכה רבה כלפי היסודות המרכזיים של העולם המודרני. בכתביו הוא שיבח את ההכרה בזכויות האדם והוא והשתמש לא אחת במילות המפתח: 'חירות, שוויון, אחווה'(זכות משה, תלג- תמז), אשר אומצו ע"י התנועות הליברליות שהוקמו ברחבי אירופה ומחוצה לה והשפיעו גם עליו.
במהלך השנים כאשר עסקתי בכתביו התקשתי לסגור את הפער בין קטבים אלו. הדרך היחידה שהעליתי על דעתי עד כה, היא שאולי כמנהיג דתי הוא ניסה לשמר בקהילתו אופי שמרני גם במחיר של אי עקביות בתפיסותיו. לרעיון זה יש נקודת חולשה כי הרב היה תומך נלהב בציונות ועודד את קהילתו לעלות ארצה גם בשנים שקדמו להקמת המדינה למרות שהוא ידע על חילוניות המייסדים והאקלים הלא שמרני שהיה קיים בארץ.
נושא המנהיגות היה חשוב לרמ"ך והוא עסק בו רבות בספריו הן ביחס להנהגה דתית מקומית, הנהגה מדינית בארץ, הנהגה יהודית בעולם וההנהגה הכללית בעולם.
אסיים בדבריו על מנהיגות בקהילה בעקבות הפסוקים בהם משה מבקש מד' למנות מנהיג אחריו: "יִפְקד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (במדבר כז, טז-יז).
בהשראת דברי משה, מלמד הרמ"ך כמנהיג דתי מקומי על אחריות המנהיגים וגדולי הדור לדאוג לעתודת הנהגה לדור הבא, בעיקר לעתודה החינוכית והרבנית והוא מחדד כי גם הצבור מחויב לעזור בכך (תורת משה ח"א). בדרשה אחרת על הפסוקים כותב הרמ"ך על אחריות מנהיגי הציבור -הכללי והרוחני למנות להם עוזרים כדי להתמודד עם הנטל הרב המונח על כתפיהם, הוא מתייחס גם לאחריותו של המנהיג החינוכי – המלמד, לעקוב אחר תלמידיו ולהיות בתשומת לב לרמתם. (תורת משה ח"ב).
"כן בנות צלופחד דוברות…" – למרות נקודת העיוורון של הרמ"ך ביחס לנשים אפשר וכדאי ללמוד את כתביו ותורתו היקרה. זאת לצד המשך לימוד תורה שלנו כנשים, בו נרחיב ונוסיף את נקודת מבטנו, נראה את הדמויות הנשיות המופיעות בטקסט כסובייקט ונשמיע את קולן וקולנו יחד עם שותפות בהנהגה כללית, מקומית ודתית.
יהיו הדברים לעילוי נשמתם של: אמי ואבי מרים (לבית אוזן) ויצחק חורב, אחי היקר- חגי אלקים חורב ושל בן אחייני -התינוק מעיין דוד דומנוביץ.
דפנה חורב בצלאל היא אשת חינוך וספרות.
