פרשת בשלח סימנה מים – קריעת הים והמעבר בתוך המים, צמא ורעב וחיפוש מים בסלעי המדבר. מיד לאחר שירת הים, מופיע סיפור קצר ומסתורי, בו העם צמא למים, וכשמגיע אליהם לבסוף, הריהם מרים ובלתי ניתנים לשתייה. בעקבות תלונות העם, משה צועק לה' והוא מורה לו לקחת עץ ולהשליך אל המים כך שהרכבם ישתנה ויהפכו ראויים לשתייה – "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם"
סרטוני פרשת שבוע קצרים ובהם פרשנות אישית, מנקודת מבטן של למדניות, תלמידות כמורות, על הפרשה. הישגי הלימוד הנשי ורוחב יריעותיו הם נכס שצריך להחשף ולהגיע לשער בת רבים
סרטוני פרשת שבוע קצרים ובהם פרשנות אישית, מנקודת מבטן של למדניות, תלמידות כמורות, על הפרשה. הישגי הלימוד הנשי ורוחב יריעותיו הם נכס שצריך להחשף ולהגיע לשער בת רבים
בפרשות ספר ויקרא – תזריע, מצורע, אחרי מות וקדושים – חוזרים ונשנים נושא טומאתן וטהרתן של הנידה ושל היולדת, ואיסורי העריות הכרוכים בעניין זה. השאלה שנבחן כאן היא אם יש במקורותינו התייחסות ערכית לטומאת האישה
פרשת בלק
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט), קובע בלעם בן בעור, נביא אומות העולם, המביט באהלי ישראל מראש צורים - ספק מברך, ספק מקלל, ספק מתאר מציאות. עד היום מהדהד משפטו בקרבנו ואנו ספק מאמצים, ספק דוחים, ספק מאפשרים לנבואה להגשים את עצמה.
אל המקום המיוחד והעל-זמני השמור למרים הנביאה בקרב נשים, נחשפתי לראשונה לפני שנים לא מעטות במפגשים עם מסרניות, ששיתפו בנוכחות של מרים הנביאה בחייהן, ובתפילה המיוחדת הנושאת בקשה למרים ולבאר המתגלגלת, הנאמרת על ידן בכל מוצאי שבת
בפרשת פנחס באים לידי ביטוי באופן בולט שני גילויי מנהיגות, זה של פנחס בתחילת הפרשה, ביוזמתו האמיצה הגורמת להפסקת המגפה בבני ישראל וזה של משה בסוף הפרשה כמנהיג אחראי, הדואג למנות לו מחליף ראוי.
בשבת נחמו, ובפרט בשנה זו, אנו נדרשים לחשוב מהי נחמה. מה אפשר לומר לבן אדם, למשפחה, לקהילה, לעם שלם, ברגעים הקשים ביותר. איך אפשר לחבק, לעודד, ללוות מישהו שאיבד את היקר לו ביותר, שעולמו התהפך ברגע, ולעולם לא יחזור להיות כפי שהיה? האם אפשר בכלל לעשות את זה?
בימים לא פשוטים אלו נדמה שמשה שמדבר אל העם לפני אלפי שנים טרם כניסתם לארץ ישראל ומזכיר להם שוב את הברית שבין עם ישראל לבין הקב"ה מדבר גם אלינו. משה חוזר שוב על דברים שקראנו גם בפרשה שעברה ואומר לעם שהם נדרשים ללכת בדרכיו של האל
סרטוני פרשת שבוע קצרים ובהם פרשנות אישית, מנקודת מבטן של למדניות, תלמידות כמורות, על הפרשה. הישגי הלימוד הנשי ורוחב יריעותיו הם נכס שצריך להחשף ולהגיע לשער בת רבים
